גולדשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 15/10/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/3/10 ("ההחלטה").

2.עניינו של המערער הוחזר לוועדה לפי פסק דין מיום 19/3/13 (ב"ל 12- 05- 43307) ("פסק הדין"). פסק הדין אישר את הסכמת הצדדים בדבר החזרת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים על מנת שתתייחס למכתבו של ד"ר רייכל מיום 26/9/10, הקושר בין הפגיעה הצווארית לבין התאונה, תדון בשאלת הקשר הסיבתי, ותקבע האם יש בכך כדי לשנות מהחלטתה. ככל שהוועדה תשנה החלטתה, תדון בשאלה האם יש למערער נכות צווארית בגין התאונה.

טענות הצדדים:

3.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא דנה בקשר הסיבתי בין התאונה לבין תלונות המערער בגין עמוד שדרה צווארי ו/או גב עליון, כאשר מנגנון התאונה תואם פגיעה בצוואר ובגב תחתון. לפי הטענה, שגתה הוועדה משלא בדקה את המערער, ולא התייחסה למסמכים רפואיים שונים המצביעים על תלונות בגין הצוואר סמוך לאחר התאונה.

4.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. נטען כי הוועדה התייחסה בהרחבה למכתבו של ד"ר רייכל, מסקנתה כי אין עדות לפריצת דיסק מתבססת על בדיקות הדמיה, והמסמכים שהמערער ציין אינם מחייבים התייחסות ספציפית של הוועדה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

6.הוועדה התכנסה ביום 15/10/13 בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לריאות ומומחה לכירורגית כלי דם. המערער אובחן כסובל מ"מצב לאחר כאבי צוואר וגב מותני". הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר רייכל מיום 26/9/10 והסבירה את השוני בממצאים שמצאה בבדיקתה מיום 10/12/12 לעומת ממצאיו של ד"ר רייכל. בעוד שהוועדה מצאה הגבלה קשה בתנועות עמוד שדרה צווארי, ד"ר רייכל ציין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, כוח גס שמור בגפיים, הפרעה תחושתית לא ספציפית בגפיים, רפלקסים הופקו. הוועדה הוסיפה, כי ד"ר רייכל סיכם וקבע כי "כאבי צוואר הופיעו בשלב מאוחר יותר כתוצאה מתהליך ניווני בדיסק הפגוע עקב התאונה".

בהתייחס לבדיקת CT עמוד שדרה צווארי מיום 7/9/10, הוועדה אימצה את הפענוח של ד"ר דובין, מיום 14/9/10, אשר ציין בלט דיסק אחורי גרמי בגובה חוליות 6C- 5C ובגובה חוליות 7C- 6C. הוועדה ציינה כי אינה מסכימה עם הפענוח של ד"ר רייכל לבדיקת ה- CT, אשר ציין פריצת דיסק בגובה חוליות 7C- 6C. לדעת הוועדה, מממצאי בדיקת ה- CT עולה כי "אין כל עדות לפריצת דיסק. יתרה מזאת, בלט גרמי זה סימן של זיזים גרמיים שהם התמונה האופיינית לתהליכים ניווניים ולא חבלתיים".

7.הוועדה ניתחה את האמור במכתבו של ד"ר רייכל באופן מפורט והסבירה מדוע אינה מקבלת את מסקנתו. הוועדה הצביעה על הממצאים השונים שמצאה בבדיקתה הקלינית ונימקה נמק היטב מדוע אינה מסכימה עם קביעותיו של ד"ר רייכל בנוגע לממצאי בדיקת ה- CT עמוד שדרה צווארי. באשר למנגנון הפגיעה, הוועדה ייחסה את הבלטים לתהליכים ניווניים, ולא חבלתיים, ובכך שללה קשר סיבתי בין תלונות המערער על כאבי צוואר לבין התאונה הנדונה.

8.אין לקבל את הטענה שנפלה טעות בהחלטת הוועדה משלא בדקה את המערער, שכן אין בפסק הדין הוראה לפיה על הוועדה לערוך למערער בדיקה גופנית. גם הטענה שהוועדה עיינה אולם לא התייחסה למסמכים רפואיים שעמדו לפניה, אין לה על מה שתסמוך. פסק הדין הנחה את הוועדה להתייחס למכתבו של ד"ר רייכל מיום 26/9/10, אולם לא נכללה בפסק הדין כל הוראה להתייחס ספציפית למסמכים רפואיים נוספים. בדין טען המשיב כי המסמכים עליהם הצביע המערער נוגעים לתלונות על כאבים ולטיפול פיזיותרפיה, מסמכים אשר אינם מהווים מסמך מהותי המצביע על הגבלה בתנועה. יוזכר כי הרישום בפרוטוקול אינו דווקני ואינו מחייב רישום כל הדברים אשר נאמרו ונעשו, אולם מחייב רישום עיקרי הדברים.

9.המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהוועדה פעלה בדיוק על פי הנדרש ממנה בפסק הדין. התייחסות הוועדה למכתבו של ד"ר רייכל ולשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין התלונות בגין כאבי צוואר הינה מנומקת ומפורטת, ולא מצאתי שנפלה בהחלטתה טעות משפטית.

10.לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת.

11.אין צו להוצאות.

12.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ד, (25 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.