גולאני נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופטת מ' קסלסי), אשר הרשיעה את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, אי ציות להוראת שוטר, נהיגה שלא בכיוון החץ ובנהיגה על שטח הפרדה.

בית המשפט קמא הטיל על המערער מאסר לתקופה של 4 חודשים, אך, קבע, כי המאסר ירוצה בעבודות שירות ציבוריות. כמו כן, הוטלו על המערער 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 7 חודשים, שתי שנות פסילה למשך 3 שנים, קנס בסך 500 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 5,000 ₪.

עיקר הערעור כוון כלפי הכרעת הדין.

ב"כ המערער טען, כי השוטרת אשר עצרה את הנהג, קיבלה ממנו רישיון נהיגה שתוקפו פג, אך לא לקחה ממנו מסמכים נוספים וכי לא היה מקום להסתמך על עדותה של השוטרת בלבד. בנוסף נטען, כי רכבו של המערער מושבת ונמצא בחברון.

המדובר, למעשה, בערעור על קביעת ממצאים עובדתיים וכידוע, בית המשפט שלערעור לא יתערב, בדרך כלל, בקביעות אלה.

בית המשפט קמא ראה ושמע את העדים וקבע, כי זיהויו של המערער על ידי השוטרת היה ודאי.

בית המשפט קמא קיבל כמהימנה את עדותה של השוטרת רבקה עטיה, אשר עצרה רכב מסוג רנו קונגו לבנה וביקשה מהנהג רישיון נהיגה. במזכר שערכה השוטרת, ת/4, נכתב כדלקמן: "אני התעקשתי וביקשתי שוב ממנו להזדהות, הנ"ל הציג לי את רישיון הנהיגה אשר לא היה בתוקף מתאריך 30.11.11, זיהיתי את הנ"ל לפי תמונת רישיון הנהיגה בבירור, כי הנ"ל הוא זה שנהג ברכב".

נכון, אומנם, כי פרטי רכבו של המערער נרשמו בתחנת המשטרה לאחר שהשוטרת ביררה את העניין, אך אין בכך כדי לשנות מן המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא.

בית המשפט קמא דחה את הטענה, כאילו נהג אחר השתמש ברישיון הנהיגה הישן של המערער ולנוכח העובדה, כי השוטרת זיהתה את הנוהג (דהיינו המערער), על פי התמונה, היה מקום להרשעתו.

לא למותר לציין, כי לא הייתה מחלוקת, כי המערער היה פסול מלנהוג וכי הנוהג ברכב ביצע עבירות תעבורה נוספות.

למעלה מן הצורך, אציין, כי העונש שהוטל על המערער אינו חמור ואולי אף מקל ולפיכך, אני דוחה את הערעור על שני חלקיו.

העתק פסק הדין יישלח לממונה על עבודות השירות, אשר, במידת הצורך, יקבע מועד חדש לתחילת ביצוע עבודות השירות.

העתק פסק הדין יישלח לצדדים בפקס ובדואר.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ד, 07 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.