גויטע נ' לישראל בע"מ

החלטה

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת שניצר-זאגא) בת"א 1612-11-09, שניתן ביום 24.12.12, ודחה את תביעת נזקי הגוף שהגיש המבקש נגד המשיבה.

2.בתביעתו טען המבקש כי בעת שהלך ברחוב, נפל עליו כבל חשמל מקווי המתח העיליים ברחוב, פגע בו, וגרם להתחשמלותו ולנפילתו על הרצפה.

3.בפסק הדין קבע בית המשפט כי עדות המבקש הותירה רושם בלתי אמין, והייתה רצופה סתירות ואי דיוקים, כשגרסאות שונות שמסר אינן מתיישבות עם ההיגיון והשכל הישר.

בית המשפט קבע גם, בין היתר, כי המבקש לא הביא עדים שהיה עליו להביאם, לרבות עדה שלטענתו הייתה עדת ראיה לאירוע, וכן כי אין תמיכה לטענותיו במסמכים הרפואיים וגרסאות שמסר.

4.בקשת הארכת המועד הוגשה ביום 17.7.13, בחלוף כמעט 7 חודשים מאז ניתן פסק הדין.

המבקש טען בבקשתו כי לא יכול היה להגיש את הערעור תוך 45 יום עקב טיפולים ואשפוזים בבית החולים.

כן טען המבקש כי יש בידיו כיום תמליל של העדה מרכזית שסירבה להגיע למתן עדות, וכי היה על בית משפט קמא להוציא צו הבאה נגדה.

5.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וכי הטענות בדבר הסיבות להשתהות בהגשת הערעור נטענו בעלמא ובלא לצרף אסמכתאות כלשהן לטענות אלה.

עוד נטען כי באשר לעדה, נדחו הדיונים מספר פעמים על מנת לאפשר למבקש לדאוג להתייצבות העדה, עד שבישיבה האחרונה הודיע המבקש כי לא רצה שהעדה תבוא, ואז סיכומו הצדדים את טענותיהם.

6.להארכת מועד להגשת ערעור נדרש טעם מיוחד, לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הנדרש לגבי כל מועד שנקבע בחיקוק.

7.        שני שיקולים עיקריים ניצבים בפני בית המשפט עת בוחן הוא בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור או ערעור. השיקול האחד הינו הנסיבות שגרמו לאיחור, והשני הוא סיכויי ההליך.

8.        הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נובע מסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין. לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי-הבנה או תקלה שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת [בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)].

9.        זאת ועוד, ככל שהאיחור ארוך יותר, ייטה בית המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד, הגם שאף כאשר מדובר באיחור קל, לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשגרה, אלא אם כן הוכיח המבקש קיומם שלטעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה [בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (פורסם בנבו, 23.8.06)]

           עוד נקבע בפסק הדין הנ"ל כך:

"טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין".