גוטפרב נ' רביע

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט הבכיר י' שמעוני), שקבע כי הכרעה בטענות המבקש בעניין התיישנות עילת התובענה ובעניין הבקשה לעיכוב הליכים בשל הסכם בוררות בן הצדדים תינתן רק לאחר בירור עובדתי ושמיעת עדויות.

עניינה של התביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקש בטענות בעניין בניה שבנה המבקש על גג הבית המשותף בו מתגוררת המשיבה. על פי הנטען בכתב התביעה גרמה הבנייה לבעיות רטיבות ונזילות, הממשיכות עד עתה, וכן לבעיות קונסטרוקציה ולנזקים נוספים. המשיבה ציינה כי בין בעלה ובין המבקש התנהלו הליכים ממושכים בבית דין צדק של העדה החרדית, אך אלה לא נשאו כל פרי.

בכתב ההגנה טען המבקש כי עילת התובענה התיישנה מאחר וזו מוסבת על ארועים שהתרחשו בשנים 1982 או 1997, וכי אף אם לא ייקבע כן – הרי שלנוכח קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים שומה על בית המשפט להורות על עיכוב ההליכים בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). כאמור, בית המשפט קמא קבע כי הכרעה בטענות אלה מצריכה בירור עובדתי.

כפי שיובהר להלן, דין בקשת רשות הערעור להידחות, הן מהטעם שאין מקום להגשת בקשת רשות ערעור בעניינים מעין אלה והן לגופו של עניין.

כלל הוא כי "זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליך בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי, מיום 11.12.2001). לעניין זה, בהקשר של העלאת טענות התיישנות, התייחסתי בהרחבה בהחלטתי ברע"א (י-ם) 4903-03-12 מדינת ישראל נ' אקשלמה, מיום 13.3.12, וניתן לראות את ההנמקות שניתנו באותו עניין כחלק מהחלטה זו. בעניין זה נקבע כי על דרך הכלל אין מקום לדון בטענות מעין אלה במסגרת הליך בקשת רשות ערעור, ויש להמתין לדיון בהן עד לתום ההתדיינות בערכאה הראשונה. לאחר מתן ההחלטה בעניין אקשלמה הבהיר בית המשפט העליון במפורש כי גם עניינן של השגות על דחיית טענה לסילוק על הסף מחמת התיישנות – להתברר בתוך ההליך, למעט במקרים חריגים (רע"א 1582/12 כרמל אולפנים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ, מיום 15.3.12; לרציונאלים העומדים בבסיס קביעות מעין אלה ראו גם רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ, מיום 20.5.12). על פני הדברים אין המקרה דנא נופל בגדר החריגים שנמנו בהחלטות אלה.

לגוף העניין נראה שאם אכן ניתן היה להכריע בטענת ההתיישנות לאלתר, הרי שהיה לכאורה מקום להורות על דחיית הטענה על הסף. עיון בתיקו של בית המשפט קמא מעלה כי בתגובה לבקשה למתן סעד זמני הגיש המבקש תצהיר ביום 6.2.13, והועלו טענות מטעמו בדיון ביום 6.2.13. במסגרת התצהיר והטיעון לא הועלתה טענת ההתיישנות, ולכאורה די בכך כדי להביא לדחייתה מאחר וזו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה כמצוות סעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. אם לא די בכך, הרי שלכל פחות הטענות בעניין הנזילות מצנרת המבקש לדירת המשיבה מהוות טענות בעניין ביצוע עוולות של הסגת גבול ומטרד, ויש לראותן כעוולות מתמשכות שעילת התביעה בגינן לא התיישנה (ראו ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, מיום 22.6.2008; ע"א 573/12 הבנק הבינלאומי הראשון בישראל בע"מ נ' גולדסיל בע"מ, מיום 29.8.12). נראה כי החלטתו של בית המשפט קמא נבעה מההנחה כי לכל הפחות חלק מטענות התובעת לא התיישנו, ומהרצון לסיים הבירור העובדתי בנוגע ליתר הטענות.

אשר לטענה בעניין עיכוב הליכים בשל קיומו של הסכם בוררות, לעניין זה טענה המשיבה כי המבקש עשה כל שלאל ידו כדי להכשיל את ההליכים שהתנהלו בבד"צ. עניין זה מצריך בירור עובדתי, ולו בשל הצורך להגיע לכלל מסקנה אם אכן "המבקש היה מוכן לעשות כל דרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכל לכך" (סעיף 5(א) לחוק הבוררות).

כללו של דבר – אין כל מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא ודין בקשת רשות הערעור להידחות. רק מהטעם שלא התבקשה תגובה לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים, ותשיב את הערבון למפקידו.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.