גוטמן נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע

החלטה

1.גב' גליה גוטמן (להלן – התובעת) הגישה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע), להכיר בפגיעה בידה כפגיעה בעבודה מכח הלכת המיקרוטראומה או לחילופין להכיר באירוע מיום 10.11.09 כתאונת עבודה.

2.משהנתבע דחה את תביעת התובעת בנימוק – "1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו לחבלה באצבע 5 – כף יד שמאל. 2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. 3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3.למען שלמות התמונה, יצויין כי תחילה הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע התאונתי מיום 10.11.09 לו היא טוענת ורק בשלב מאוחר יותר ולאחר קדם המשפט הראשון הגישה התובעת, בהסכמת הנתבע, תביעה על פי הלכת המיקרוטראומה שאף היא נדחתה.

4. בתיק זה העידה התובעת בלבד. הנתבע לא הביא עדים מטעמו.

5. מתצהיר התובעת עולות העובדות כלהלן –

א.התובעת ילידת 1966, גרושה, אם לשני ילדים קטינים ועובדת מזה כ-10 שנים כתופרת בביתה.

ב.אופי עבודתה של התובעת מחייב עבודה חוזרת ונשנית על פני רצף זמן, בו היא מפעילה את ידה.

ג.מדי יום התובעת עובדת על מכונת התפירה משעה 08:00 עד שעה 16:00 ולעיתים אף יותר. רוב רובה של העבודה מתבצעת באמצעות מכונות תפירה.

ד.במכונת התפירה מחזיקה התובעת ביד שמאל את הבגד ומושכת אותו ממנה החוצה, כך במשך כל שעות העבודה פעם אחר פעם. לעיתים ישנם בגדים עבים יותר והתובעת נאלצת להפעיל כח רב יותר.

ה.מזה כמה שנים סובלת התובעת מדלקת פרקים ונאמר לה כי הפגיעה הינה תוצאה מעבודתה.

ו.ביום 10.11.09, שעה שהתובעת עבדה על תיקון ג'ינס, הפעילה היא כח פיזי רב כיוון שהג'ינס היה קשה במיוחד. התובעת משכה את הג'ינס והרגישה כאב חזק בידה.

ז.באותו יום פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי אולם רופא המשפחה שלה לא נכח והיא הופנתה לרופא מחליף אשר הפנה אותה לקבלת זריקה.

ח.רק כעבור חודש, כאשר הכאבים ביד התחזקו, פנתה התובעת לבית חולים בילינסון, שם אובחן אצלה קרע בגיד וביום 14.12.09 עברה ניתוח להעברת גידים.

ט.על פי רופאיה של התובעת הנזק הוא כתוצאה מהעבודה החוזרת ונשנית, כתוצאה מהאירוע או כתוצאה של שילוב בין השניים.

י.לאחר הניתוח שהתה התובעת באי כושר לתקופה של שלושה חודשים.

6.עיון בתיקה הרפואי של התובעת מעלה כי עוד בשנת 2004 התובעת התלוננה על כאבים בכף ידה וטופלה באופן קבוע על ידי ראומטולוג. בביקורה מיום 29.1.04 נכתב – "כאבי פרקים ידיים מזה כ – 3 חודשים ללא שינויים מקומיים".

7.התובעת ביקרה אצל רופא המשפחה במועד האירוע הנטען ובסעיף תלונות נכתב – "REUMATHOID ARTHRITIS נגע דלקתי זרת". לא צויין כי הכאבים הינם תוצאה של אירוע תאונתי נקודתי בעבודה. גם בביקורה אצל הרופא יומיים לאחר מכן, ביום 12.11.09 (נ/4), לא נכתב כי הכאבים הינם תוצאה של אירוע נקודתי בעבודה אלא צויין כי סיבת הפנייה הינה – "טריגר פינגר אצבע 5 יד שמאל".

8.אירוע התאונה הנטען נזכר, לראשונה, רק כחודש לאחר התאונה הנטענת בביקור מיום 6.12.09 במיון אורטופדי (נ/6) שם נכתב – "במהלך עבודה נפילה של אצבע 5 לפני כשלושה שבועות" כחודש לאחר מכן, בביקור מיום 6.1.10 נכתב – "בזמן תיקון מכנסי ג'ינס הרגשתי כאב חזק בשתי אצבעות ביד שמאל, האצבעות התעוותו והכאב התפשט לי עד למרפק שמאל. עזבתי את העבודה ובזמן שהמרפאה נפתחה הגעתי לרופא שנתן לי זריקה ושלח אותי הביתה ולמחרת שראיתי שהאצבע לא מתיישרת וממשיכה לכאוב חזרתי לרופאה מטפלת ששלחה אותי למרפאת כף יד התור שם היה ארוך מאוד וניגשתי למיון של בילינסון שם הוזמנתי לניתוח". באותו מועד הוצאה תעודה ראשונית לנפגע בעבודה (נ/2) ויום לאחר מכן, ב- 7.1.10, נחתם טופס הודעה על תאונת עבודה (נ/1).

9.במסגרת חקירתה הנגדית נשאלה התובעת לפשר העובדה שבפנייה למיון נכתבה גרסה שונה מגרסתה של התובעת לאירוע התאונה ונכתב כי במהלך העבודה נפילה של אצבע 5 ותשובתה – "לא סיפרתי את זה במיון, זה כנראה שפה רפואית" וכאשר נשאלה מדוע לא סיפרה לרופא גם בביקורה אצלו מיום 6.1.10 כי משכה באופן חריג את הבד של הג'ינס השיבה – "אמרתי לכל הרופאים את מה שקרה לי שבזמן העבודה משכתי את הג'ינס. ותיארתי את ההרגשות שהיו לי".