גוטמן ואח' נ' שיכון ובינוי - סולל בונה תשתיות בע"מ ואח'

החלטה

1.שתי בקשות לסילוק התובענה על הסף הגישו המשיבות.

לשם הנוחיות יכונו הצדדים בבקשה זו בהתאם לכינוים בתובענה העקרית (מגישות הבקשות יכונו "משיבות" והמשיבים בבקשה יהיו "המבקשים" ככינוים בתובענה).

2.אקדים את המסקנה לנימוקי ההחלטה ואומר כי לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובה ובתשובות ראיתי להעביר את ההליך לבירור בבית הדין לעבודה לאחר ששוכנעתי כי ב'מירוץ הסמכויות' בין בית הדין לעבודה לבין בית המשפט האזרחי נתונה הסמכות העניינית הייחודית לבית הדין לעבודה מאחר שהתובענה במהותה נולדה ומבוססת על פעולות שונות שבוצעו בקרן שנוצרה מכח תקנוני עבודה בהתאם להסכמי עבודה ופעילותה מתיישבת באופן מובהק עם ענייני עבודה ועובדים, תביעה שהוגשה על ידי עובדים, גם אם מדובר בעובדים לשעבר.

3.המשיבות 1- 3 הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף ממספר טעמים - מחמת חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה; מחמת התיישנות (ביחס לחלק מהמבקשים); מחמת ויתור ומניעות (ביחס לחלק מהמבקשים) ומחמת חוסר תום לב של המבקשים.

למשיבה 4 טענות דומות בבקשתה לסילוק על הסף, כך טענה גם היא כי יש לסלק על הסף את התובענה בהיעדר סמכות עניינית; בהיעדר עילה, היעדר יריבות וכן מחמת התיישנות (ביחס לחלק מהמבקשים). לחלופין, בקשה המשיבה 4 להעביר את התובענה לפסים רגילים ולא להותירה בהליך של המרצת פתיחה.

4.אשר להיעדר סמכות עניינית, טענו המשיבות טענות דומות.

לטענתן, התובענה דנא היא תובענה שבין עובד לבין מעביד, תובענה שעילתה ביחסי עבודה ובהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה") מסורה לבית הדין לעבודה הסמכות העניינית הייחודית לדון בתובענה.

לטענתן, המבקשים הם עובדים לשעבר של המשיבות 1 ו- 2 הטוענים "לזכות בכספים המצויים בקרן שיסודה ביחסי עובד ומעביד ובהסכם עבודה". אותה "הקרן לעזרה הדדית של המפעילים" פעלה בעת הרלבנטית ופועלת גם כיום "בהתאם להסכמות בין הצדדים ליחסי העבודה, בין היתר בתקנונים שהסדירו את מטרות הקרן ופעולתה".

בעת הרלבנטית שמשה הקרן למתן סיוע לעובדים במצוקה, להענקת הלוואות לעובדים ללא ריבית, לתמיכה בפעולות תרבות וחברה של העובדים, שלמה מענקי פרישה לעובדים וכיו"ב. הניהול השוטף של הקרן נעשה על ידי "ועד העובדים של המפעילים (המבקשים 1, 4, 5 ו-8 בחלק גדול מהתקופה הרלבנטית), ונציגי ההנהלה".

המשיבות ציינו כי המשיבה 4 היא ארגון העובדים היציג של המבקשים בעת הרלבנטית.

בנסיבות אלה, טוענות המשיבות, שעילת התביעה נולדה ותקפה מכח יחסי עובד-מעביד, שכן הזכות לה טוענים המבקשים היא זכות "שיסודה ביחסי העבודה עם המשיבות, בהסכם עבודה שהסדיר את זכויותיהם, ואשר קמה להם בעת שהיו עובדים של המשיבות".

המשיבות ראו לציין כי המבקשים ניסו ליצור קונסטרוקציה משפטית מלאכותית בטענה כי בין הצדדים מתקיימים יחסי נאמן-נהנה וכי הוראות חוק הנאמנות, תשל"ט-1979 חלות על היחסים הללו – והכל כדי להכפיף את המחלוקות נשוא התובענה לסמכות בית משפט זה; לטענת המשיבות נועד נסיון זה לכשלון ויש לדחות אותו שכן גם אם היה אפשרי לקבל טענה מלאכותית של יחסי נאמנות הרי ש"חוק הנאמנות עצמו קובע במפורש כי הוראותיו יחולו רק כאשר אין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון"; מאחר שהסכסוך נשוא התובענה הוא בענייני יחסי עובד- מעביד, חלה הוראת סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, הדוחה את תחולת חוק הנאמנות במקרה דנא.

5.המבקשים בתובענה מתנגדים לסלק התובענה על הסף ומבקשים להותירה לבירור בבית משפט זה.

לטענתם, עילת התביעה אינה נובעת מיחסי העבודה בין הצדדים או ממעמד המבקשים כעובדים אצל המשיבות אלא "עילת התובענה מבוססת על ביצוע עוולות אזרחיות מובהקות" על ידי המשיבות ובכלל זה, הפרת חוזה, גזל והפרת חובת נאמנות- עוולות שאין להן דבר עם יחסי העבודה שבין הצדדים.

המבקשים טוענים שלפי תקנון הקרן שנחתם בשנת 1975 (נספח ה' להמרצת הפתיחה) "ההפקדות לקרן, מטעם העובד ומטעם ה'חטיבה המעסיקה', ירשמו כמניה של החבר בקרן, אשר תעמוד לזכותו עם פרישתו" והתובענה דנא הוגשה בשל סירובן של המשיבות למסור למבקשים את ה"מניה". המבקשים טוענים שהמשיבות ביקשו להסתמך על "תקנון חדש" לפיו החבר זכאי רק ל"מענק פרישה" על פי שיקול דעת אלא שה"תקנון החדש" לא נחתם ואושר כדין ומעולם לא הוצג להם.

משכך נטען כי "במרכז המחלוקת בין הצדדים עומדת פלוגתא עובדתית באשר לזהות התקנון התקף, שעשויה להכריע את המחלוקת כולה (או כמעט כולה)" וכי "כך או כך, הטענה העובדתית לפיה התקנון שהוצג בהמרצת הפתיחה הוא התקנון השריר, ואילו 'התקנון החדש' אינו אלא מעשה זיוף, היא טענה שבירורה אינו בגדר מומחיות של בית הדין לעבודה, היא אינה נובעת מיחסי עבודה ואינה קשורה בהכרח לדיני עבודה".

עוד מוסיפים המבקשים כי "שאלת הנאמנות היא שאלה מרכזית (ולא אגבית) אשר במחלוקת, והסמכות העניינית להכריע בשאלה זו – נתונה לבית המשפט המחוזי".

לחלופין מבקשים הם להעביר את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה ככל שתתקבל הטענה כי הסמכות העניינית מסורה לבית הדין לעבודה.

6.כאמור, לאחר שעיינתי בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת הפתיחה ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי הסמכות העניינית לדון בתובענה, היא כגישת המשיבים, קרי, הסמכות העניינית הייחודית מסורה לבית הדין לעבודה לאחר ששוכנעתי כי מהות התובענה ועילתה סבה ביחסי עובד ומעביד, וזאת בהתאם לסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה שזו לשונו: