גוטליב ואח' נ' נציגות בית ברח' אברהם בויאר 20 ואח'

פסק דין

כללי

בפניי תביעה שעניינה שימוש במקרקעין וסילוק מטרד, וכשהסעדים המבוקשים הנם פיצוי בסך של 89,456.25 ₪ וכן מתן צו עשה.

התובעים 1 ו- 2, הנם זוג נשוי, המתגורר בדירה הממוקמת בקומה השמינית ובמפלס הפנימי לקומה התשיעית בבית משותף ברח' אברהם בויאר 20, בתל אביב. בבניין קיימות שתי מעליות אשר מנועיהן ממוקמים בחדר המעליות, הנמצא בסמוך לחדר השינה של התובעים. הנתבעת 1, הנה נציגות הבית המשותף ואילו הנתבעים 2-6, הנם חברי נציגות הבית המשותף, הנוכחית ובעבר.

טענות הצדדים

התובעים טוענים כי לאורך שנים הם סובלים מנזקי רעש טורדני מן המעליות, במשך שעות היום והלילה, המונע מהם מיצוי איכות חייהם, וגורם להם סבל רב עקב קשיי שינה, חוסר שקט, וטרדה בניהול ענייניהם בדירתם ושימוש בה ככל אדם סביר.

נטען כי לאורך השנים פנו התובעים מספר פעמים לנציגות הבית, בבקשה לברר את מקור הרעש מחדר המעליות וכן לערוך בדיקת המנועים. פנייתם הראשונה של התובעים נעשתה בחודש ינואר 2008, ביום 04.05.2008, פנו התובעים לנתבעת 1 בטענה כי חברת המעליות לא קיימה את אשר הבטיחה, וכי לא בוצעו התיקונים הנדרשים למניעת הרעש. התובעים טוענים כי למרות הפניות האמורות ופניות רבות נוספות, לא זכו לכל תגובה או התייחסות. משכך, החליטו התובעים לפנות באופן עצמאי לחברת שפר מעליות, בכדי שזו תפעל לאיתור מקור המטרד. בבדיקה שערכה חברת שפר, עלה כי מקור הרעש הנו בווסת המהירות במעלית מס' 2.

ביום 14.01.2009 פנתה הנתבעת 1 לחברת שפר לבדיקת המעליות ווסת המהירות. לאחר בדיקה זו, הודיעה חברת שפר לנתבעת 1, כי קיימת נקישה קלה מווסת המהירות של מעלית מס' 2, וכי קיימת אפשרות שנקישה זו תועבר ותוגבר על ידי התקרה והקירות, ובכדי לבטל נקישה זו, יש להחליף את הווסת. נטען כי משהתובעים נוכחו לראות כי הנתבעת 1 לא עושה דבר בכדי למנוע את הימשכותו של המטרד, פנו במכתבים נוספים לנתבעת 1, תוך שהם מתריעים בפניה על מחדלה והעדר המעש מצדה למניעת הרעש.

התובעים טוענים כי ביום 01.03.2009 נשלח אליהם מכתב מהנתבע 4 ולפיו, חוות הדעת שנתנה על ידי חברת שפר מעליות אינה קובעת חד משמעית שיש רעש, אלא, להיפך, על כן, מעוניינת הנתבעת בקבלת חוות דעת נוספת. נטען כי במכתב התשובה עמדו התובעים על דרישתם לסילוק המטרד, ועל אף חליפת המכתבים בין הצדדים, לא נעשה דבר מצד הנתבעים. התובעים טוענים כי הנתבעים העלו תרוצי סרק מדוע אין ביכולתם לסלק את המטרד, כמו מחסור בכסף בקופת הנציגות והיקף ההוצאה, וטענות סרק אישיות הקשורות לתובע 1, ולתקופת ניהולו את הנציגות.

נטען כי ביום 08.07.2009 פנו התובעים לחברת "שקט מהנדסים יועצים לאקוסטיקה ולבידוד תרמי" בבקשה ליתן חוות דעת נוספת, לעניין הרעש שמקורו במעליות. התובעים טוענים כי ממצאי חוות הדעת היו חד משמעיים ואף תמכו בטענותיהם. המהנדס עמוס יפה, מציין בחוות דעתו כי קיימים רעשים רבים ממעלית מס' 2 וכן ממעלית מס' 1, הנשמעים בבירור בחדר השינה של התובעים, ומפריעים במהלך כל שעות היממה, ובמיוחד במהלך שעות הלילה. נטען כי מר יפה קבע כי קיימת חריגה של 3 דציבלים מהתקן הקבוע בחוק, ומשמעותו של פער שכזה, הנו רעש שעוצמתו כפולה. במסגרת מסקנותיו, קובע מר יפה, כי הרעשים אינם מאפשרים איכות חיים סבירה בחדר השינה.

לאור האמור, טוענים התובעים כי מעשיהם של הנתבעים מהווים מטרד ליחיד לפי סעיף 44 לפקודת הנזיקין, וכי התעלמותם של הנתבעים עולה כדי עצימת עיניים, ורשלנות, כל זאת, מאחר ולא מנעו את הרעש והמטרד הבלתי סביר שנגרם לתובעים, לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין. נטען כי התובעים עוולו בכך שהפרו חובות חקוקות כמו תקנות למניעת מפגעים(רעש בלתי סביר) וכן הפרו את התקן הישראלי הנוגע לבידוד אקוסטי בבנייני מגורים. התובעים עותרים למתן צו עשה לביצוע התיקונים הנדרשים ולהפסקת המטרד, לתשלום מלוא סכום התביעה ועל סך 88,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. סכום זה, נובע ממכפלה של 8 שעות לילה ביממה (שליש יממה) ולמשך 22 חודשים, ממועד תחילת המטרד הנטען, בדמי שכירות ראויים לדירה, על פי מידע שניתן לתובעים בעניין, על ידי חברת תיווך. כמו כן עותרים התובעים לפיצוי בגין הסבל ועוגמת הנפש בשיעור שיקבע בית המשפט, ותשלום בגין חוות דעת המהנדס מטעמם בסך של 1456.25 ₪.

הנתבעים טוענים כי כבר בשנת 1996 התלוננו התובעים על הרעש הבוקע ממעלית הבניין המשותף, וכבר אז מיהרה הנתבעת 1 וביקשה מחברת שפר מעליות לבדוק את תלונת התובעים, בדיקה אשר לא העלתה דבר, מאחר ולא נמצא כל רעש חריג או ממצא הנוגע לבטיחות בנסיעת המעלית. נטען כי לאורך השנים בוצעו בדיקות שונות שלא העלו דבר, ואף לאחרונה, ביום 09.01.2009, פנו התובעים שוב בטענות שונות, בדבר רעש הבוקע ממעלית מס' 2 המפריע את מנוחתם. נטען כי טענות התובעים צומחות על רקע הדחתו של התובע 1 בשנת 2008, ברוב קולות, מנציגות הבית המשותף, בה כיהן משנת 2001. בהקשר זה, טוענים הנתבעים כי למרות היותו של התובע 1 חבר בנציגות הבית המשותף במשך שנים אלו, לא עשה דבר לטיפול בבעיה שמטרידה את מנוחתו ולתיקון וסת המהירות, וזאת על אף שבתקופה האמורה, בוצע שיפוץ של המעליות בסכום כולל של כ- 52,000 ₪. הנתבעים טוענים כי המעליות עברו גם בדיקות חיצוניות ושגרתיות, על ידי בודק מוסמך מטעם משרד העבודה, המהנדס פ. הראל, אשר לא ציין כל הערה בעניין ווסת המעלית.

נטען כי הנתבעים עשו כל אשר לאל ידם, בכדי ולהקל את סבלם של התובעים ובכדי לטפל בתלונותיהם, פעולות שאף התובעים הכירו בהן במסגרת כתבי טענותיהם. לדוגמא, ההוראה לעכב תשלומים לחברת המעליות עד לבירור ותיקון הנדרש, עמדתו של הנתבע 4, לפיה, אינו שולל על הסף את טענות התובעים בדבר הרעש אך מעוניין לקבל חוות דעת נוספת.

הנתבעים טוענים, כי חוות הדעת שהציגו התובעים הנה "חוות דעת מטעם", ומשכך, האובייקטיביות שלה מוטלת בספק. עוד נטען, כי קיימת אפשרות שבשל נסיבותיהם האישיות של התובעים, הנם בעלי סף רגישות מוגבר לרעשים. נטען כי בהתחשב באמור, נשאלת השאלה, מדוע התובעים לא העתיקו את חדר השינה לחדר אחר בביתם, רחב המידות, אשר אינו סמוך לחדר המעליות. נטען כי המעלית המדוברת קרובה יותר לדירת שכן אחר בבניין, ותמוה שהוא לא מסר כל תלונה בעניין הרעש. הנתבעים טוענים כי הנתבעת 1 פועלת בהתנדבות, ומטרתה לחיות ולגור בשכנות בבניין, ולא להתעסק מדי יום עם תביעות ומכתבים. נטען כי על התובעים חלה חובת הקטנת הנזק החוזית, ומשכך, ובנסיבות, ככל שלא תתקבל , הטענה להיעדר מטרד, היה עליהם לתקן את הנדרש בעצמם, תוך תביעת שווי התיקון לכל היותר.

לטענת התובעים, טענות הנתבעים בדבר קיומן של תלונות קודמות בעניין רעשים הבוקעים מהמעליות תוך ייחוסן לתובעים אינן נכונות, היות והתובעים כלל לא אוזכרו באותן תלונות אליהן מפנים הנתבעים. נטען כי העיסוק באותה עת, היה בהקשר של רעש שמקורו בתנועת המעליות ושעליו התלוננו דיירים אחרים, ולא כתוצאה מפעילות וסת המהירות. התובעים טוענים כי הנתבעים לא הגישו חוות דעת מומחה או בדיקות אובייקטיביות אחרות, הסותרות את ממצאי התובעים. נטען כי הגרסה לפיה התובע 1 הודח אינה נכונה, וכי התובע 1 אף לא כיהן כיו"ר הוועד בשנים הנטענות, אלא בשנת 2006. בתשובה לטענה בדבר שיפוץ המעליות בתקופה בה התובע 1 היה חבר ועד, נטען כי השיפוץ כלל החלפת לוח פיקוד בסך 52,000 ₪, וכי באותה עת, בה הוחלף לוח הפיקוד, וסת המהירות, שהוא מקור הבעיה נשוא התביעה, היה תקין.

דיון והכרעה

תביעה זו נסובה על מטרד רעש נטען מפעולת המעליות בבית המשותף, ומפר את מנוחתם ושלוותם של התובעים בדירתם, ובייחוד בחדר השינה, הסמוך לחדר המכונות של המעליות. המחלוקת בין התובעים לנתבעים, הנה באשר לאחריותם של הנתבעים להסרת המטרד באמצעות תיקון התקלה שהביאה להיווצרות הרעשים. הנתבעים חולקים על עמדת התובעים, וכופרים בקיום רעשים שבגדר מטרד לא סביר, כמו כן, טוענים כי בהיוועצות עם חברת המעליות ובודק מטעם משרד העבודה, עלה כי לא קיימת תקלה או כל רעש החורג מן הנורמה המקובלת.

במסגרת ההוכחות נחקרו העדים, התובע 1, מר פיני שפיר ומר עמוס יפה, מטעם התובעים, ומר ארליכמן ערן מטעם הנתבעים וכן המומחה לאקוסטיקה מטעם בית המשפט, ד"ר ראובן ברכה. בהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שביום 24.12.2012 ניתן לה תוקף החלטת בית משפט, ולפיה, התובעים יחליפו את ווסת המהירות במעלית, שיכול והוא הגורם למטרד הרעש נשוא התובענה, על חשבונם של התובעים, ובאמצעות חברת שפר מעליות. עוד נקבע כי בהסכמה הדיונית האמורה, אין משום הודיה בכל טענה או ויתור על כל זכות או זכאות, או להוות בסיס ראייתי להכרעה עתידית כלשהי כלפי מי מהצדדים בתובענה. הוסכם כי הווסת הישן יועבר לידי התובעים, שיחזיקו בו עד לסיום ההתדיינות בין הצדדים, וכאשר עלות ההחלפה או התיקון תשולם על ידי התובעים, ולא תיתבע בכל הליך אחר מהנתבעים, ולא תקוזז מתשלומים שוטפים של ועד הבית, למעט אם ינתן בתובענה זו פסק דין כנגד הנתבעים.

התובעים צרפו לכתב התביעה חוות דעת של מומחה מטעמם, המהנדס מר עמוס יפה, שהנו אקוסטיקאי מומחה. ביום 16.05.2010, ולאחר הודעת הצדדים לפיה הנם מבכרים את האפשרות לפיה ימונה מומחה מטעם בית המשפט על פני גישור, מונה מהנדס האקוסטיקה, ד"ר ברכה ראובן, כמומחה מטעם בית המשפט לצורך בחינת הטענות בדבר הרעשים האמורים.

בהחלטה שניתנה ביום 22.11.2010 בעניין בקשה לצירוף חוות דעת מגיבה מטעם התובעים לחוות דעת מומחה בית המשפט, נדחתה בקשתם בענין, אגב קביעה כי המומחה שמונה על ידי בית המשפט, לא היה מינוי מוסכם שמייתר חוות דעת קודמות, או שולל הצגתן בהמשך.