אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גובה הסכום ומספר הזוכים כשיקולים בהחלטת עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור

גובה הסכום ומספר הזוכים כשיקולים בהחלטת עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור

תאריך פרסום : 22/01/2007 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
8317-06
21/01/2007
בפני השופט:
ד' ברלינר

- נגד -
התובע:
ישי טהוליאן ו-33 אח'
עו"ד י' לאופר
הנתבע:
1. ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ
2. אשר רותם נכסים בע"מ
3. א. ארנסון בע"מ
4. יוסף ריכטר
5. שוקניון אגריפס ניהול אחזקה בע"מ

עו"ד ר' כספי
החלטה

1.         בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' ענבר), בה הורה על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו עד להכרעה בערעור.

העובדות וההליך בבית משפט קמא

2.         המשיבים 4-1 הינם יזמים העומדים מאחורי פרויקט הקמתו של מרכז מסחרי בשם "שוקניון" ברחוב אגריפס בירושלים (להלן - הפרויקט). המשיבה 5 הינה חברת הניהול והאחזקה של הפרויקט. המבקשים רכשו יחידות מסחר ומחסנים בפרויקט במועדים שונים בין התאריכים יולי 1995 ליוני 1998. ביום 13.11.01 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בה הודיעו על ביטול חוזי הרכישה ועתרו לחיובם של המשיבים בהשבת הסכומים ששולמו להם במסגרת החוזים האמורים. את תביעתם ביססו המבקשים על שני ראשים: הראש הראשון הינו הטענה, כי המשיבים הפרו הפרה יסודית שורה של מצגים טרום חוזיים ואשר, לשיטת המבקשים, הפכו לחלק מחוזה ההתקשרות ביניהם. הראש השני הינו הטענה כי המשיבים הפרו הפרה יסודית את חוזה ההתקשרות ביניהם, וזאת בשל חתימתו של השכם שכירות בין המשיבה 5 לבין "סופר ספיר". במסגרתו של הסכם אחרון זה, אשר נחתם בחודש מרץ 2000, הושכרה הקומה העליונה בפרויקט לסופר ספיר לשם פתיחתו של סופרמרקט במקום. נטען, כי השכרתה של הקומה העליונה בתנאים אלו והשינויים שנעשו במבנה בעקבות זאת מהווים הפרה יסודית של החוזה בין המשיבים למבקשים.

3.         בפסק דינו, שניתן ביום 6.6.06, דחה בית המשפט (כבוד השופט י' ענבר) את טענותיהם של המבקשים ככל שהן נוגעות לראש הראשון של תביעתם, אולם קיבל את טענתם במסגרת הראש השני. נפסק, כי בחוזה שחתמו המשיבים עם סופר ספיר הפרו הראשונים את החוזה בינם לבין המבקשים; כי ההפרה האמורה הינה הפרה יסודית; כי החוזה בוטל כדין ותוך זמן סביר על ידי המבקשים; כי ביטול החוזה הינו סעד צודק וכי על המשיבים להשיב לידי המבקשים את הסכומים ששולמו על ידם. בית המשפט הוסיף ופסק לזכות המבקשים שכר טירחת עורך-דין בסך 500,000 ש"ח וכן הוצאות משפט. המשיבים, אשר מיאנו להשלים עם פסק הדין, הגישו ערעור לבית משפט זה (ע"א 7379/06). הערעור טרם נדון. להשלמת התמונה יצוין, כי המשיבים הגישו תביעה שכנגד בגין אי תשלום דמי ניהול על ידי המבקשים. תביעה זו נדונה, בהסכמה, על דרך הפשרה ונפסק כי כל אחד מהמבקשים ישלם אחוז מסוים מחובו. כנגד קביעה אחרונה זו לא הוגש ערעור. 

4.         ביום 13.6.06 הגישו המשיבים בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין עד להכרעה בערעור. לבקשה הוגשה תשובה ותשובה לתשובה. ביום 27.6.06 ניתנה החלטתו של בית המשפט. בהחלטה  נקבע, כי את פסק הדין יש לסווג כפסק דין כספי ולבוחנו לאור אמות המידה לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי. בית המשפט נמנע מלחוות דעה על סיכויי הערעור והסתפק בקביעה כי הטיעונים שהועלו - "ראויים להישמע". בית המשפט קיבל את טענת המשיבים, כי במידה ויזכו בערעורם עלולים הם להיתקל בקושי לגבות מהמבקשים את כספם. מסקנה זו התבססה על הסכומים הגבוהים בהם מדובר, על מצוקתם הכלכלית של המבקשים ועל כך "שמדובר בקבוצה גדולה של רוכשים נתון העלול להקשות באופן מיוחד על הגביה". על מצוקתם הכלכלית של המבקשים למד בית המשפט מכתב התביעה בו תיארו את עצמם כמי ש"נאנקים תחת נטל הלוואות" וכן מהעובדה שלא הגישו תצהירים כדי לסתור את הטענה לחוסר איתנותם הכלכלי. מהטעמים האמורים התקבלה הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי. נקבע, כי המשיבים אינם חייבים לשלם בשלב זה את הסכומים בהם נתחייבו מכוח פסק הדין. תחת זאת הם רשאים לבחור בין הפקדת סכומים אלו בידי בא-כוח המבקשים אשר יחזיקם בנאמנות עד להכרעה בערעור לבין המצאת ערבות בנקאית אוטונומית להבטחת התשלום במידה ויידחה הערעור. עוד נקבע, כי תשלום ההוצאות ושכר הטירחה לא יעוכב וכי הארנונה ודמי הניהול על התקופה שמיום פסק הדין ישולמו על ידי המשיבים. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות הצדדים

5.         בקשת הרשות לערער מושתתת על שני אדנים. האדן האחד הינו דיוני. לטענת המבקשים, הטענה כי גבייתם של הכספים במידה ופסק הדין ייהפך בערעור תיתקל בקושי הנובע ממצבם הכלכלי של המבקשים הינה טענה חדשה אשר הועלתה על ידי המשיבים לראשונה רק בתשובה לתשובה לבקשה לעיכוב ביצוע. במקרה כזה, טוענים המבקשים, יש להתעלם מן הטענה החדשה. המבקשים מציינים, כי למיטב ידיעתם סוגיה זו של סוג והיקף הטענות שמותר להעלות בתשובה לתשובה לא נדונה מעולם בבית המשפט העליון, אך יש לה התייחסות בפסקי דין של בית המשפט המחוזי. המבקשים מפנים למספר פסקי דין מחוזיים בהם נקבע, כי המסגרת הדיונית של תשובה לתשובה נועדה לאפשר להגיב לטענות שהועלו בתשובה ולא להעלאת טענות חדשות. עוד טוענים המבקשים, כי כיוון שהטענה אודות חוסר חוסן כלכלי הועלתה רק בשלב התשובה לתשובה, אין מקום לגישתו של בית משפט קמא לפיה היה עליהם לצרף לתשובתם תצהירים המתייחסים למצבם הכלכלי. זאת ועוד, בשל הזמן הקצר שקצב בית המשפט להגשת תשובה, חמישה ימים מתוכם רק שני ימי עבודה מלאים, ובשל מספרם הרב של המבקשים, העומד על שלושים וארבעה, לא היה סיפק בידם להכין תצהירים גם לו היו מודעים לצורך לעשות זאת.

האדן השני עליו נשענת הבקשה - הינו מהותי. לגישתם של המבקשים לא יישם בית המשפט המחוזי נכונה את המבחנים הנהוגים בעת שנשקלת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי. בית המשפט לא בחן את סיכויי הערעור, אשר לגישת המבקשים קלושים הם עד למאוד. במיוחד כך, לאור העובדה כי בפסק דין נוסף שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתיק אחר, ואשר עוסק באותה הפרשה, הגיע בית המשפט, לעניין המשמעות שיש לחוזה עם סופר ספיר, למסקנות דומות לאלו של פסק הדין דנא (ת"א 3141/01 קדמי נ' ג.מ.ח.ל ואח', פסק דין מיום 14.9.06, השופט מ' דרורי). עוד טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לגישתם, המשיבים לא עמדו בנטל להראות כי המבקשים יתקשו לעמוד בהשבת הכספים במקרה בו יבוטל פסק הדין וטענותיהם בעניין זה היו כלליות ולא מבוססות. המבקשים אף מציינים, כי מדובר בחיוב כספי של השבה ולא של פיצוי, ובכגון דא גוברת הנטייה שלא להורות על עיכוב ביצוע. לחלופין טוענים המבקשים, כי היה על בית המשפט להסתפק בעיכוב השבתם של חלק מהכספים בלבד.

6.         בתשובתם מגיבים המשיבים לטענות המבקשים, הן בפן הדיוני והן בפן המהותי. לטענת המשיבים, הם העלו את החשש שיתקשו להשיב לידיהם את כספם במקרה ותוצאת פסק הדין תשתנה בערעור עוד בבקשה עצמה. בתשובה לתשובה הם הרחיבו בעניין וזאת כמענה לטענות שנכללו בתשובה שהגישו המבקשים. לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי קיים חשש ממשי שגביית הכספים תהיה כרוכה בקשיים. זאת, בשל הסכום הגבוה בו מדובר (מעל עשרים מיליון ש"ח) ובשל מספרם הרב של התובעים-המבקשים. כמו כן טוענים המשיבים, כי סיכויי הערעור טובים הם. המשיבים טוענים עוד, כי אין מדובר בפסק דין כספי אלא בפסק דין בעל משמעויות והשלכות רבות שרק אחת מהן היא חיוב כספי מיידי. המשיבים מדגישים, כי בית המשפט לא הורה על עיכוב ביצוע מלא של פסק הדין אלא על עיכוב חלקי בלבד אשר מאזן נכונה בין זכיותיהם של הצדדים.

דיון והכרעה

7.         נפתח בטענתם הדיונית של המבקשים. דעתי היא שאין בה ממש. איני רואה צורך להידרש בפרוטרוט לשאלה מה סוג והיקף הטענות שניתן להעלות בגדרה של תשובה לתשובה המוגשת בהתאם לתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי). עם זאת, אציין כי נוטה אני להסכים עם גישתם של בתי המשפט המחוזי לפיה התשובה לתשובה אינה אמורה להוות במה להצגתן של טענות חדשות אלא מיועדת למתן מענה לטענות אשר הועלו בכתב התשובה. גישה כזו ניתן לבסס, בין השאר, על היקש לתקנה 64 לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקת בכתב תשובה המוגש בתגובה לכתב הגנה וקובעת כי: "אין להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש, ואין לכלול בו טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של אותו בעל דין". (ראו למשל: ת"א (ת"א) 2524/01 קראוס נ' תאגיד איסוף מיכלי משקה בע"מ, פיסקאות 21-8; ת"א (ת"א) 1486/02 שטריקס נ' קרסו). אולם לא זו הסיטואציה כאן.

8.         בבקשתם לעיכוב ביצוע העלו המשיבים את החשש כי ייתקלו בקשיים אם יזכו בערעור ויבקשו להשיב לידם את הכספים ששילמו. הועלתה ההשערה כי המבקשים, ולמיצער חלקם, אינם אנשים אמידים וייתכן שיבקשו להשקיע את הכספים שיקבלו בעסקים אחרים או שישלמו עימם משכנתאות שנטלו לרכישת יחידות המסחר בפרויקט ועובדה זו תקשה על גבייתם אם יתקבל הערעור. השאלה האם נוכח האופן בו נטענו הדברים עמדו המשיבים בנטל המוטל עליהם מן הבחינה המהותית - תידון להלן. אולם אין ספק כי המבקשים היו מודעים לקיומה של הטענה שבמצבם הכלכלי עלולים הם להתקשות בהשבת הכספים והם אכן התייחסו לכך בתשובתם. התשובה לתשובה הייתה בעיקרה התמודדות עם הטענות שנשמעו בתשובה עצמה. גם אם היו בה נקודות שונות, שוליות יחסית, שהוזכרו לראשונה הרי בנסיבות העניין אין מדובר בטענה חדשה שלמבקשים לא הייתה הזדמנות להתמודד עימה. יש לדחות איפוא את טענתם הדיונית של המבקשים. מכאן לטענות לגופן.

9.         הכלל הוא כי עצם הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי). עם זאת, לכלל זה מצוי חריג בדמותה של הסמכות המוקנית לבית המשפט (או הרשם) להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין (תקנות 470-467 לתקנות סדר הדין האזרחי). על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין מוטל לעמוד בנטל כפול: עליו להראות כי לערעור יש סיכוי וכן עליו להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 8380/06 האפוטרופוס הכללי נ' פלוני, פיסקה 7, החלטה מיום 10.12.06, השופט ד' חשין). המשוכה הראשונה אותה נדרש המבקש לעבור - הוכחת סיכוי לזכות בערעור - אינה גבוהה. אין בית המשפט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע נכנס לעובי הקורה ודי בכך שישתכנע כי הערעור אינו משולל יסוד (ע"א 6146/00 עיריית תל אביב יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', פיסקה 9, החלטה מיום 19.11.00, השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש). עם זאת יוער, שככל שסיכויי הערעור נחזים לגבוהים יותר יוקל הנטל המונח על כתפי מבקש העיכוב בעניין מאזן הנוחות (שם, פיסקה 10). מכל מקום, השיקול המרכזי בעת בחינתה של הבקשה לעיכוב ביצוע הינו זה של מאזן הנוחות (ע"א 8380/06 הנ"ל, פיסקה 9 והאסמכתאות שם).

10.       שאלה מרכזית הנבחנת במסגרת מאזן הנוחות הינה עד כמה חיונית היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע למניעת הפיכתו של פסק הדין שעליו הוגש ערעור לחלוט בטרם זמנו. כאשר ביצועו המיידי של פסק הדין יהפוך את הערעור לעניין אקדמי גרידא יש בכך שיקול חשוב לטובת עיכוב הביצוע (עע"מ 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למען מדע מוסרי, פ"ד נז (6) 953, 960). אולם אין זו השאלה היחידה הנבחנת במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע ויש לתת את הדעת גם להשלכת העיכוב על הצדדים מלבד לעניין האפשרות להשיב את הגלגל לאחור (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' ידידיה גורן, החלטה מיום 1.12.05, השופטת ע' ארבל). בהתאם למבחנים אלו נקבע בפסיקה, כי פסק דין המטיל חיוב כספי יעוכב אך לעיתים נדירות. זאת, בהתחשב בכך שאין מדובר בפסק דין שמטבעו אינו הפיך - שהרי את אשר שולם ניתן להשיב (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נ (1) 178, 182). יחד עם זאת, במקרים ההולמים - יעוכב הביצוע, כאשר המבקש לעכב את ביצועו של פסק דין כספי בטענה שאם יזכה בערעור יתקשה להיפרע מבעל דינו נדרש להניח תשתית מבוססת לכך (ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 572).

11.       מן הכלל אל הפרט. שאלת עיכוב ביצועו של פסק דין משתייכת ל"משפחת" הסעדים הזמניים בהם לא תתערב ערכאת הערעור על נקלה (רע"א 10373/02 אבראהים נ' יובל אלון חברה לבניין בע"מ, החלטה מיום 19.3.03, הנשיא א' ברק). איני סבורה שהאיזון שערך בית משפט קמא הינו שגוי במידה המצדיקה את התערבותי.  באשר לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע כל מסמרות בעניין, סבורה אני כי אין מדובר בערעור שהינו חסר כל סיכוי על פניו. לא מצאתי אף מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. שוכנעתי, כי קיים חשש סביר שהם יתקשו לגבות את כספם אם יזכו בערעור. העובדה שמדובר בסכומים לא נמוכים, גם אם לוקחים בחשבון את מספר הזוכים, הינה אינדיקציה לקושי אפשרי בגבייתם (ראו ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אלי אלבז ז"ל, פיסקה ח, החלטה מיום 8.5.05, השופט א' רובינשטיין). בנסיבות העניין, ונוכח גובה הסכומים, מספר הזוכים וסד הזמנים, עמדו המשיבים בנטל המוטל עליהם לבסס חשש סביר כי אם יזכו בערעורם יתקשו להשיב לידיהם את מלוא כספם. זאת במיוחד בשים לב לטיעוני המבקשים הן בערכאה דלמטה והן כאן. יש ממש בדגש ששם בית משפט קמא על כך שהטענה בדבר מצוקתם הכלכלית של המבקשים היא חלק מכתב התביעה, שעל כן - אם חל שינוי במצבם היה עליהם לטעון זאת ולהגיש תצהירים. ספק אם לוח הזמנים הקצר שקצב בית המשפט המחוזי הוא העומד מאחורי ההימנעות מהגשת תצהירים שהרי תצהיר אחד הוגש. מכל מקום, אין בכך כדי להסביר מדוע לא התייחסו לכך המבקשים ביתר פירוט בשלב מאוחר יותר. אין חולק שעל חלק מיחידות המסחר רובצים משכנתאות. המבקשים נמנעים מלטעון בפה מלא, גם בגדרה של הבקשה הנוכחית, כי מבחינת מצבם הכלכלי והאשראי אותו הם נטלו אין כל חשש שהכספים לא יהיו זמינים לעת ההכרעה בערעור, אם יהיה צורך בכך. מנגד, הנזק שייגרם למבקשים מעיכוב הביצוע אינו רב נוכח העובדה שהומצאה ערבות בנקאית המבטיחה את גביית הכספים ובהיעדרה של טענה ממוקדת על נזק מיוחד עקב עיכוב התשלום.

12.       הגעתי איפוא למסקנה כי אין מקום להתערב בהכרעתו של בית משפט קמא, הגם שבית המשפט בחן את השאלה תחת האספקלריה של עיכוב ביצוע פסק דין כספי. משכך, אין צורך להכריע האם אכן מדובר בפסק דין כספי או, כטענת המשיבים, בפסק דין שרק אחת מתוצאותיו הינה כספית. בנסיבות ענייננו, גם אין בעובדה שמדובר בפסק דין הקובע חובת השבה כדי להטות את הכף.

13.       הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין לזכות המשיבים בסך של 7,500 ש"ח.

           ניתנה היום, ב' בשבט התשס"ז (21.1.07).

                                                                                                 ש ו פ ט ת


התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ