אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גובה ההשבה בתביעה חוזית לא ייקבע על דרך של אומדנא אלא במקרים חריגים

גובה ההשבה בתביעה חוזית לא ייקבע על דרך של אומדנא אלא במקרים חריגים

תאריך פרסום : 11/09/2006 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
1242-04
11/09/2006
בפני השופט:
1. כבוד הנשיא א' ברק
2. מ' נאור
3. ע' ארבל


- נגד -
התובע:
1. ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ
2. גמליאל שמש
3. תקוה שמש

עו"ד ל' הלחמי
הנתבע:
1. ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ
2. מרגלית ארצי

עו"ד ר' כהן
פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' חיות) מיום 5.1.04 בת"א 1472/00, אשר במסגרתו נדחתה תביעת המערערים להשיב להם הוצאות שונות שהוציאו לצורך השבחת חלקות מקרקעין בפתח-תקווה ולצורך קידום פרויקט הבניה שתוכנן להיבנות עליהן.

עיקרי העובדות וההליכים המשפטיים הצריכים לעניין

1.        המערערת 1, חברת ש. גמליאל בע"מ, הינה חברה לבנין ופיתוח. המערערים 2 ו-3 הם בני-זוג, אשר בשליטתם נמצאת המערערת 1 (להלן יכונו יחד: המערערים). המשיבה 1, חברת ש. ארצי בע"מ, הינה חברה להשקעות, אשר היתה בבעלות בעלה המנוח של המשיבה 2 (להלן תכוננה השתיים יחד: המשיבות).

2.        בין הצדדים מתנהלים מזה שנים רבות הליכים הנוגעים לחלקות מקרקעין המצויות ברחוב ההגנה, פינת רחוב קציר, בעיר פתח-תקווה, אשר רשומות כיום, בתום הליכי פרצלציה שונים, כחלקה 286 בגוש 6380. הבעלים הרשום של המקרקעין הינה "שמש הדר חברה קבלנית לבניין בע"מ (בפירוק מרצון) (להלן: חברת שמש הדר), וזאת למעט 241/669 חלקים, הרשומים בבעלותה של "אגודת שונה הלכות פתח-תקווה", לגביהם רשומה לטובת חברת שמש הדר הערת אזהרה. בסוף שנות ה-70 פרסמה חברת שמש הדר, אשר באותה עת הוחזקו 57% ממניותיה על-ידי המערערים 2 ו-3, ו-43% מהן על-ידי קבוצת רחמני, מכרז למכירת חלק זה של המקרקעין שטרם פותח. בתמורה, הציעה החברה יחידות בנויות במגדל מגורים ועסקים שיבנה הזוכה במכרז על המקרקעין, במסגרת שלב ג' של הבניה באותן חלקות (שלבים א' ו-ב' בוצעו במהלך שנות השישים והשבעים). מכרז זה הוא שהניע את הצדדים לחתום, במרוצת השנים, על שורת ההסכמים הבאים:

-        ביום 8.1.1980 התקשרו הצדדים בהסכם לצורך הסדרת מערכת היחסים ביניהם בנוגע לרכישה משותפת של זכויות קבוצת רחמני במקרקעין נשוא המכרז (להלן: הסכם השותפות). בעקבות הסכם זה, הפכו המערערים 2 ו-3 להיות בעלי 74% מהנכס נשוא המכרז - בעצמם ובאמצעות המערערת 1 - ואילו המשיבה 1 החזיקה ב- 26% מהזכויות בנכס. בהסכם זה הצהירו השותפים כי מטרתם הינה לבצע את בינוי השטח המצוין במכרז, והתחייבו כי לשם כך ישקיע כל אחד מהם את הדרוש מצדו, בהתאם להיקף החזקתו בנכס. יצוין, כי כבר בשלב זה היה ידוע לצדדים כי לא ניתן יהיה להקים את המגדל המיועד, בטרם ייהרס מבנה המשמש בית כנסת, אשר קיים בשטח.  

-        על מנת לממש את התוכנית לבניית המגדל, התקשרה המשיבה 1 עם המערערים ביום 26.1.1982 בהסכם נוסף, לפיו יוציאו מכרז לבניית מבנה חלופי לבית הכנסת. בהסכם נקבע כי עבודות הבינוי במקרקעין, תימסרנה, בכל הנוגע לבינוי בית הכנסת החלופי והחניון, לצד ג' בדרך של מכרז. כן נקבע כי למערער 2, בשמו ובשם המערערת 1, תהיה זכות קדימה לקבל על עצמו את עבודות הבינוי האמורות, לפי החלטת הצדדים (להלן: הסכם המימון). כן התחייבו הצדדים במסגרת הסכם זה כי כל אחד מהם יממן כדי חלקו את הנדרש לצורך ביצוע העבודה נשוא המכרז, וכי אם אחד מהם יצטרך לממן את השני, יחזיר הצד שמומן לצד שמימן את כספו, בתוספת ריבית חריגה וכן פיצויים קבועים בשיעור של 20% מהסכום שמומן.

-        ביום 13.6.1982, לאחר שהמערערת 1 זכתה במכרז האמור לבניית בית הכנסת, התקשרו הצדדים בהסכם נוסף, בו התחייבה היא, בהתאם למכרז, לבנות בית כנסת בחלקה סמוכה, על מנת שניתן יהיה לפנות את בית הכנסת ולהתחיל בהקמת הפרויקט המיועד (להלן: הסכם בית הכנסת). במסגרת הסכם זה התחייבה המשיבה 1 לשלם למערערת 1 סך של 57,200 דולר, אשר שיקפו, על-פי האמור בהסכם, 26% מהסכום הכולל הנדרש לצורך הקמת בית הכנסת החלופי.

-        לבסוף, ביום 31.10.1982 נקשרו הצדדים בהסכם נוסף, בו התחייבה המשיבה 1 למכור את חלקה במקרקעין למערערים, תמורת שתי חנויות, שתי יחידות משרדים ושתי דירות שתקבל בבניין שייבנה על המקרקעין על-ידי המערערת 1 (להלן: הסכם הקומבינציה).

3.        המערערת 1 לא עמדה בהתחייבויותיה על-פי שני ההסכמים האחרונים, ומשכך, הגישה המשיבה 1 בשנת 1989 תביעה נגד המערערים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בה עתרה לאכוף עליהם את ביצוע ההסכמים האמורים. לחלופין, עתרה היא להורות על ביטולם של שני הסכמים אלו בשל הפרתם, ועל השבת הסכומים ששילמה על-פיהם. בנוסף, על-פי כל אחת משתי החלופות, עתרה היא לקבלת פיצויים בגין נזקיה ולקבלת חלקה בדמי השכרת המקרקעין כחניון, אותם גבו המערערים מבלי לשתפה. בתביעה נוספת עתרה המשיבה 1 לקבלת סעד הצהרתי על זכויותיה במקרקעין. 

4.        שני הצדדים ערערו לבית משפט זה על פסקי הדין שניתנו בשתי התובענות. בפסק הדין המאוחד שניתן בערעורים (ע"א 3402/95, ע"א 6863/96 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ, תק-על 97(3) 307 (1987)) נקבע כי המערערים הפרו את הסכם בית הכנסת ואת הסכם הקומבינציה, ועל כן זכאית היתה המשיבה 1 לבטל הסכמים אלה, כפי שעשתה, לאחר שעמדה בבית המשפט המחוזי על קבלת הסעדים החלופיים הנוגעים לביטול ההסכמים, וויתרה על הסעד הראשוני של אכיפת ההסכמים. כן נקבע כי נוכח ביטול ההסכמים והפרתם על-ידי המערערים, זכאית המשיבה 1 לפיצויי השבה ולחלקה בדמי השכירות של החניון, וכי עם ביטול הסכם הקומבינציה, "הושבו" למשיבה 1 הזכויות אותן מכרה למערערים במסגרת הסכם זה. בהקשר זה קבע בית המשפט כי למשיבה 1 26% מן הזכויות בנכס וכי זכותה זו כוללת זכויות במקרקעין עצמם ולא רק זכויות בנייה, כטענת המערערים.

5.        כשלוש שנים לאחר מתן פסק הדין האמור, הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבות, להשבת הוצאות שהוציאו לאורך השנים לצורך השבחת המקרקעין ולצורך קידום הפרויקט שאמור להיבנות עליהם, כדי חלקה של המשיבה 1 במקרקעין. בפרט, התייחסה תביעתם זו להשקעות שהשקיעו לצורך בניית בית הכנסת על-פי הסכם בית הכנסת ולהשקעות שהשקיעו לצורך בניית המבנה במגרש המשותף. בנוסף, תבעו המערערים ריבית חריגה על כל הסכומים הנתבעים ופיצויים בסך 20% מהסכום, בגין הפיגור בתשלום, והמערער 2 הוסיף ותבע גם דמי ניהול בשיעור 20% מן הסכומים הנתבעים, המגיעים לו, לטענתו, בקשר עם פעולות שביצע לאורך השנים לקידום הפרויקט. לבסוף, תבעו המערערים "תשלומים עבור פיתוח והכנת צו בתים משותפים", המתייחסים לשלב קודם של בנייה במקרקעין (שלב ב'), פעולות אשר אמורות היו להתבצע על-ידי המשיבה 1 על-פי הסכם מיום 13.6.76, בינה ובין חברת שמש הדר (להלן: הסכם שלב ב').

           יצוין, כי במסגרת תביעה נוספת שהגישו המערערים לבית המשפט המחוזי (ה"פ 1056/01) התקבלה טענתם כי בעקבות הליכי פרצלציה שבוצעו במקרקעין, גדל השטח המקורי של החלקה האמורה, וכפועל יוצא מכך, קבע בית המשפט (כב' השופטת ד' פלפל) כי זכויות המשיבה 1 במקרקעין משתרעות כעת על 19.4% בלבד ממנו, במקום על 26%.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.        בהתייחס לטענות הצדדים, דן בית המשפט המחוזי בשלושה עניינים מרכזיים:

           ראשית, בכל הנוגע לתביעת המערערים לתשלומים עבור פיתוח והכנת "צו בתים משותפים", קבע בית המשפט כי אף שעל-פי הסכם שלב ב', המשיבה 1 וכן בעלה המנוח של המשיבה 2, אכן נטלו על עצמם לשאת בהוצאות הפיתוח ובהוצאות רישום הבית המשותף של הבנייה בשלב זה, הרי שהתחייבות זו נעשתה מול חברת שמש הדר, ולפיכך, הזכות לתבוע מידי המשיבות סכומים על-פי הסכם זה נתונה לחברת שמש הדר בלבד. לדברי בית המשפט, המערערים לא השכילו להראות מכוח מה נטלו לעצמם את הזכות לתבוע בשמה ובמקומה של חברת שמש הדר את הסכומים האמורים, ואין במסמכים שהביאו, כדי לבסס באופן כלשהו את המחאת זכות התביעה מחברת שמש הדר אליהם. מעבר לכך, ציין בית המשפט, כי אפילו היתה יריבות בין הצדדים ועילת תביעה בעניין זה, הרי שמתוך כלל הפריטים שרוכזו בראש תביעה זה, רק ביחס ל-3 חשבוניות בודדות ניתן לומר הן שעילת התביעה לגביהם לא התיישנה והן כי הן בהכרח מתייחסות להוצאות פיתוח ולהוצאות רישום הבית המשותף בשלב ב'. אשר על כן, דחה בית המשפט את תביעתם של המערערים בעניין זה.

           שנית, אשר לתביעת המערערים להשבת השקעות שהשקיעו לצורך בניית בית הכנסת ולצורך הבנייה במגרש המשותף: תביעות אלו עוגנו בהסכם המימון ובהסכם השותפות, אשר, לטענת המערערים, שבו על מכונם עם ביטול שני ההסכמים המאוחרים להם; וכן על עילת ההשבה לפי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק החוזים (תרופות)), ועל סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר ולא במשפט). בעניין זה, קיבל בית המשפט את טענת המערערים לפיה משקבע בית משפט זה כי הסכם בית הכנסת והסכם הקומבינציה בוטלו כדין על-ידי המשיבה 1, וכי בעקבות הביטול יש להשיב לידיה את הזכויות שרכשה במקרקעין, הרי שהסכם השותפות שב על מכונו, וכך גם התחייבותה של המשיבה 1, במסגרתו, להשקיע כדי חלקה את כל הדרוש לבניית הפרויקט המתוכנן במקרקעין, לרבות כל הוצאה שתידרש לצורך פינוי בית הכנסת הקיים ובניית בית הכנסת החלופי.

           לגופו של עניין, ציין בית המשפט כי המשיבות לא כפרו בכך שמטרת הסכם השותפות עדין תקפה; לא טענו כי אינן חפצות במימוש הבנייה במקרקעין, ואף לא כפרו בכך שעל המשיבה 1 מוטלת חובה לשאת, כדי חלקה במקרקעין, בהשקעות ובהוצאות שיידרשו לצורך מימוש הבנייה. כן ציין בית המשפט כי המחלוקת האמיתית בין המערערים למשיבה 1 נוגעת, למעשה, להיקף ההוצאות שהוצאו על-ידי המערערים ולא לעצם חובתה של המשיבה 1 לשאת כדי חלקה בהוצאות הסבירות הנדרשות לצורך קידום הפרויקט ומימוש הבניה במקרקעין. בבוחנו עניין זה, קבע בית המשפט כי מבין ההוצאות הנתבעות, רוב הסכומים מתייחסים להוצאות אשר הוצאו עד ליום 14.3.1993, ומשכך, יש לקבל לגביהם את טענת ההתיישנות שהועלתה על-ידי המשיבות, בהתבסס על כך שתביעת המערערים הוגשה ב-14.3.2000. בכל הנוגע ליתר ההוצאות, אשר לגביהן לא נקפה תקופת ההתיישנות, בחן בית משפט האם ההוצאות שהוציאו המערערים, על-פי החשבוניות שהמציאו לבית המשפט, אכן היו הוצאות סבירות אשר נדרשו לצורך קידום פרויקט הבניה במקרקעין, ושהמשיבה 1 הסכימה, מבחינת סוגן והיקפן, לקחת על עצמה על-פי הסכם השותפות. בעניין זה קבע בית המשפט כי לאור העובדה שהמערערים לא ערכו באופן מפורט ומנומק את קובץ החשבוניות שהציגו במסגרת מוצגי התביעה, ובמקום זאת בחרו להציג אסופה של חשבוניות ללא כל עריכה חשבונאית וללא כל הסבר פרטני, הרי שמקובלת עליו עמדת המשיבות לפיה יש קושי לבחון את ההקשר הקונקרטי אשר לגביו הוצאה כל הוצאה ולהעריך את מידת סבירותן ונחיצותן של הוצאות אלו. זאת, במיוחד נוכח העובדה כי בעת שהוצאו הוצאות אלו, פעל המערער 2 מתוך מחשבה כי הוא עושה לביתו וכי אין עליו חובה להביא בחשבון אינטרסים של שותפים נוספים במקרקעין.

           בכל הנוגע להסכם המימון, דחה בית המשפט את טענות המערערים. נקבע כי הכוונה שעמדה ביסוד הסכם זה - היא הכוונה להעביר את עבודות הבינוי במקרקעין לצד ג' בדרך של מכרז - נזנחה על-ידי הצדדים כבר במהלך שנת 1982, עת חתמו על הסכם בית הכנסת ועל הסכם הקומבינציה, וכי הסכם זה לא שב על מכונו עם ביטולם של הסכמים אלו, נוכח אופיו, מהותו ותנאיו הספציפיים. לפיכך, קבע בית המשפט, אין להחיל את הסנקציות שנקבעו בהסכם זה בעניין הריבית החריגה ובעניין הפיצוי המוסכם, מקום שמי מן הצדדים מימן את חלקו של האחר לצורך ביצוע העבודה נשוא המכרז.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ