גואטה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.עניינו של תיק זה בחוב, בגין גמלת נכות כללית אשר שולמה לתובע ביתר.

2.בהעדר מחלוקות עובדתיות, הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין על סמך העובדות כפי העולות מהמסמכים ומטענות התובע בבית הדין.

3.להלן עובדות הרקע:

א.לתובע, מר אליהו גואטה, משולמת החל מיום 1.1.06 גמלת נכות כללית, לרבות תוספת תלויים בגין אשתו וילדיו.

ב.ביום 22.8.10 נשלחה לתובע הודעת הנתבע (להלן: המוסד), ולפיה כתוצאה מעדכון שהתקבל לגבי גובה הכנסתה של אשתו – אינו זכאי לתוספת עבורה בגין החודשים יוני 2008 – אוגוסט 2010, ולפיכך נוצר לו חוב בסך של 18,795 ₪ (להלן: החוב).

ג.החוב קוזז מקצבת הנכות של התובע, בשיעור 20% (סכום חודשי של 625 ₪).

ד.לטענת התובע, "כאשר אשתי החלה לעבוד, ניגשתי למנהלת המחלקה אריאלה, ונתתי לה את תלוש השכר. ישבתי מולה והיא אמרה לי במפורש שזה בסדר. כך גם לאחר כשנה, כאשר המשכורת של אשתי עלתה. כל פעם שהמשכורת עלתה, עדכנתי" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 27.3.12). התובע הגיש דוגמא למכתב עדכון שהגיש לנתבע ביום 6.9.07, ובו ציין כי אשתו מועסקת במשרה מלאה החל מיום 2.9.07. המוסד לא כפר בטענותיו העובדתיות של התובע.

ה.לאחר הדיון המוקדם מיום 27.3.12, ובהמלצת בית הדין, פנה התובע לוועדה לביטול חובות (להלן: הוועדה). ממועד פנייתו (מאי 2012) הופסק קיזוז החוב מקצבתו.

ו.הוועדה, בישיבתה מיום 13.6.12, קבעה כי "יש לאשר מחיקת 100% מיתרת החוב, לפנים משורת הדין, מהטעמים הבאים: א. בהתחשב בעובדה שרוב החוב נוכה כבר על ידי המוסד; ב. נראה כי המבקש נהג בתום לב ונהג למסור עדכון למוסד בדבר גובה הכנסותיה של בת זוגו; ג. העובדה כי הכנסות בני הזוג יחד, אינן גבוהות דיין". יתרת החוב, נכון למועד החלטת הוועדה, עמדה על 2,716 ₪ (להלן: יתרת החוב שבוטלה).

ז.כיוון שהוועדה כלל לא שקלה את ביטול חובו של התובע בכללותו, גם מעבר ליתרה שנותרה, הוחזר עניינו של התובע לוועדה פעם נוספת. בישיבתה מיום 25.11.12 קבעה הוועדה כדלקמן: "הוועדה עיינה בהחלטתה מיום 13.6.12 ומצאה כי מעיון בפרוטוקול ניתן ללמוד כי בבואה להחליט בעניין בקשתו של החייב, נלקחה במכלול השיקולים שעמדו לנגד עיניה, אף העובדה שהחייב נשא בתשלום חלק מהחוב – ובהצטרפות עובדה זו לכך שהכנסות בני הזוג אינן גבוהות במיוחד וכי הוועדה התרשמה מתום ליבו של החייב, התקבלה החלטה לבטל יתרת החוב" (ההדגשה במקור).

ח.התובע שב וטען, כי "אני משוכנע שהגשתי את תלושי השכר באופן שוטף. הגשתי אותם למנהלת המחלקה אריאלה ממן" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 29.1.13). עוד טען כי נפלו טעויות בחישוב החוב, ביחס לחודשים ינואר ואוגוסט 2009. ב"כ המוסד השיבה לכך כי "אין טעם להעביר פעם נוספת לוועדה לביטול חובות. ככל שהתובע טוען לטעויות ספציפיות בחישוב החוב, אני מוכנה להעבירן לבדיקה מחדש. ככל שביה"ד מבקש להעביר ביקורת שיפוטית על החלטות הוועדה לביטול חובות – הפרוטוקולים של הוועדה הוגשו וניתן לעשות זאת על סמך החומר הקיים ואין צורך להעביר להוכחות או לחקור את התובע" (שם).

4.לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש הצדקה להתערב בהחלטתה של הוועדה לביטול חובות, ולבטל – מעבר ליתרת החוב שבוטלה - את יתרת חובו של התובע בשיעורה במועד פנייתו הראשונה לבית הדין. להלן יובאו הנימוקים לכך.

5.סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק) קובע כי אם שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי החוק או לפי כל דין – רשאי הוא "לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב עם מצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין" (סעיף-קטן (1)). עוד קובע הסעיף, כי "המוסד רשאי לתבוע החזרת כל סכום ששילם, בטעות או שלא כדין, אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב" (סעיף-קטן (2)).

6.בפסיקה נקבע כי הפעלת הסעיף מחייבת הפעלת שיקול דעת מטעם המוסד, וכי שיקול הדעת האמור כפוף לביקורת שיפוטית של בית הדין (עב"ל 233/98 משה סבג – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 683 (2000)). עוד נקבע כי קודם שהמוסד מחליט לשלול זכות לגמלה מהטעם שהינו סבור כי שולמה בטעות או שלא כדין – עליו לאפשר למבוטח מיצוי של זכות הטיעון בקשר לכך. בלשונה של השופטת (כתוארה אז) נילי ארד – "מן הדין שהמוסד יקדים ויודיע למבוטח על כוונתו זו, וייתן למבוטח אפשרות להביא טענותיו טרם קבלת החלטה סופית בקביעת סכום החוב, ניכויו מגמלה קיימת, או חיוב החזר כספי של החוב כולו או בחלקו" (עב"ל 748/06 בני מסטר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.6.08).

עוד הובהר בפסיקה, כי טעות של המוסד – גם אם לא נגרמה על ידי המבוטח – אין בה כדי להקנות זכאות שאינה קיימת בדין. לפיכך החובה להחזיר תשלום ששולם ביתר, אינה מותנית בחוסר תום לב מצידו של המבוטח. זאת, לא רק נוכח הוראתו המפורשת של סעיף 315 לחוק, אלא גם מכוח תפקידו של המוסד לשמור על הקופה הציבורית ולדאוג לכך שמבוטחים יקבלו את המגיע להם – לא פחות אך גם לא יותר (עב"ל 298/07 בסאם אבו אחמד – המוסד לביטוח לאומי, מיום 15.4.08).

7.במקרה זה, לא הובאה כל ראיה להפעלת שיקול דעת על ידי פקידי המוסד טרם ההחלטה על עצם קיומו של חוב לתובע, על תחילת קיזוזו מקצבת הנכות השוטפת או על גובה הקיזוז. אף לא הובאה כל ראיה למתן זכות טיעון לתובע טרם קבלת ההחלטה האמורה, בהתאם לדרישת הפסיקה כפי שפורטה לעיל. לכאורה, הפעם הראשונה בה התאפשר לתובע לטעון כנגד החוב וקיזוזו הייתה בפני הוועדה לביטול חובות – כאשר זו דנה בעניינו רק לאחר שפנה אליה מיוזמתו, בהתאם להמלצת בית הדין בישיבה המוקדמת, זמן רב לאחר תחילת הקיזוז בפועל.

8.הוועדה לביטול חובות, שהינה גוף פנימי של המוסד, מפעילה הלכה למעשה את שיקול הדעת הנדרש מכוח סעיף 315 לחוק (ראו פסק דינו של הנשיא רמי כהן ב-בל' (חיפה) 8552-12-10 אסתר לאה בלנש – המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.1.12). דרך פעולתה של הוועדה אינה מוסדרת בחוק; עם זאת ככל החלטה אחרת של המוסד כגוף ציבורי – עליה להתקבל בהתאם לכללי המשפט המנהלי, לרבות מתן זכות טיעון, שקיפות והנמקה (שם).

9.במקרה זה, שוכנעתי כי החלטת הוועדה חורגת ממתחם הסבירות, באופן המצדיק התערבות בה. הסיבה לכך הינה, כי הוועדה עצמה שוכנעה בתום ליבו של התובע, ובכך שנהג למסור למוסד עדכונים שוטפים בדבר גובה ההכנסות של אשתו. עוד שוכנעה הוועדה, בדבר מצבם הכלכלי הלא-פשוט של התובע ומשפחתו. למרות זאת, החליטה לבטל רק את יתרת החוב כפי שהייתה בפועל במועד בו התקבלה ההחלטה – יוני 2012 – תוך התעלמות דה פקטו מחלקו הארי של החוב, שכבר נגבה בפועל עד אותו מועד. הוועדה אף התעלמה מכך שככל שהתובע היה מגיש פנייתו אליה קודם לכן – היה מופסק הקיזוז מגמלתו מיד עם פנייתו, באופן שהיה מקטין משמעותית את החוב שנגבה בפועל נכון למועד קבלת ההחלטה.

גם לאחר שעניינו של התובע הוחזר לוועדה על מנת להתייחס במפורש לחוב שכבר נגבה, חזרה הוועדה על עמדתה ללא כל הנמקה נוספת.