החלטה
לבית משפט זה הועברה תביעתו של המשיב שעניינה עתירתו כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותו בסך של 100,000 ₪ בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן : "חוק איסור לשון הרע").
הנתבע הגיש כתב הגנה ובנוסף הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף וביטולה.
לטענת המבקש, הוגשה על ידי המשיב תביעה קודמת לבית משפט השלום בתל-אביב, בפני כבוד השופטת כוכבה לוי (ת.א. 46143/08) ותביעה זו נמחקה נוכח הלכתו של בית המשפט העליון ברע"א 1104/07 פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל (טרם פורסם), (להלן: "הלכת חיר נגד גיל").
המבקש-הנתבע הוסיף וטען כי כתב התביעה הנוכחי הוגש לבית משפט השלום בהרצלייה (משם הועבר לבית משפט זה על פי החלטתו של כבוד השופט דותן), בשל העובדה כי התובע-המשיב, ידע שכל תביעה נוספת בבית משפט השלום בתל-אביב תסולק על הסף.
עוד נטען על ידי הנתבע-המבקש כי בהתאם להלכת חיר נ' גיל, גם דינה של תביעה זו להידחות על הסף.
אציין כי ברקע ההליכים בתיק זה הליכים קודמים נוספים שהתנהלו בין הצדדים ואשר נזכרים במסגרת בקשתו של המבקש-הנתבע, לסילוק על הסף.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ונתתי דעתי לכל הנספחים אשר צורפו לכתבי הטענות של הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן טעמיי.
תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), עניינן סילוק על הסף ועל בסיסן ועל בסיס פסיקתו של בית המשפט העליון, נבחנת בקשתו של המבקש.
כאמור נשענת בקשתו של המבקש על שלושה טעמים מרכזיים: סילוק תביעה קודמת על הסף, הטעמים בגינה סולקה התביעה הקודמת- אשר מחייבים לשיטתו סילוק התביעה הנוכחית וכן הוסיף המבקש וטען כי ממילא אין מקום לקבל את התביעה שכן לדבריו מדובר "בתביעה מפוברקת שאין לה בסיס מוסרי".
באשר לפסק דינה הקודם של כבוד השופטת כוכבה לוי (ת.א. 46143/08 ) שהרי משנמחקה התביעה (ולא נדחתה) אין עסקינן במעשה בית דין.
לא הונח בפני כתב התביעה מכוחו נפתח ההליך בת.א. 46143/08 ואולם לכאורה מתוך פסק דינה של כבוד השופטת לוי (אשר צורף על ידי המבקש לבקשתו) עולה כי התביעה התייחסה לפרסומים שפרסם הנתבע (המבקש בתיק זה) במסגרת הליך משפטי קודם בת.א. 60642/07 כמו גם פניות לרשויות מס הכנסה לעניין הוצאתן של חשבוניות מס.
כתב התביעה נשוא תיק זה כולל בחובו פרסומים לגורמים רבים ושונים לאורך תקופת זמן, ולכאורה (בזהירות המתבקשת נוכח השלב בו אנו מצויים) , גם כאלו שכלל לא נזכרו בתביעה נשוא פסק דינה של כבוד השופטת לוי. גם בשל כך, אין בפסק הדין כדי להצדיק דחייתה של התביעה על הסף.
השאלה המהותית הינה האם הסיבה בגינה סולקה התביעה על הסף, שהינה למעשה הילכת חיר נ' גיל, מהווה עילה לסילוקה של התביעה הנוכחית שבפני.
במסגרת הלכת חיר נגד גיל בחן בית המשפט העליון את השאלה האם החיסיון המוענק לפרסומי לשון הרע תוך כדי דיון שיפוטי, בהתאם לסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע , הוא חיסיון מוחלט או שמא עסקינן בחיסיון מסויג.
בית המשפט העליון מצא להרחיב במידה רבה את היקף החיסיון, וקבע כי הוא חל על כל פרסום שנעשה תוך כדי דיון משפטי, כאשר דומה כי הרציונל שעמד מאחורי פסק דין זה הינו הרצון להבטיח את חופש הפעולה של המשתתפים בהליך המשפטי, במהלך ניהולו של הליך משפטי, והסרת המורא מפני תביעות בגין לשון הרע עד כדי הקמת קושי למלא את תפקידם.
בשל כך, עלי למעשה לבחון האם הפרסומים נשוא התביעה דנן נכנסים בגדר אותו חיסיון של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע ולרבות האם בוצעו הפרסומים דנן, ככל שבוצעו וככל שהינם מפרים, תוך כדי דיון שיפוטי, אם לאו.
עיון בכתב התביעה מלמד כי לשיטתו של התובע-המשיב, מדובר בהיקף רחב מאוד של פרסומים, אשר לשיטתו לא נעשו תוך כדי דיון משפטי. טענה זו של המשיב באה לידי ביטוי הן בכתב התביעה והן במסגרת תגובתו לבקשה.
המבקש טוען כאמור כי מדובר בפרסומים החוסים תחת הגנת הוראות חוק איסור לשון הרע.
לא ניתן לעת הזו, ונוכח השלב המקדמי בו מצוי ההליך, לקבוע כי אותם פרסומים חוסים תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, בהתאם להלכת חיר נגד גיל, וכפועל יוצא לא ניתן להורות כבר בשלב זה על סילוקה של התביעה על הסף.