פסק דין
1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 5/9/2008 בכניסה לישוב שדה יעקב. בתאונה היו מעורבים כלי רכבם של התובע ושל הנתבעת 1, אשר נהוג היה על ידי הנתבע 2.
2.לטענת התובע, כפי שנכתב בכתב התביעה, הגיע מצומת השומרים לכיוון שדה יעקב, כאשר הנתבע 2, ללא התראה, "חתך" ימינה לקצה הנתיב ומבלי להמתין או לנקוט בזהירות הנדרשת, החל לבצע פניית פרסה באופן שנעמד לרוחב נתיב נסיעתו של התובע. התובע, אשר נסע אחרי הנתבע 2, הסיט את רכבו לשמאל, אך לא הצליח למנוע את התאונה.
בדיון, הבהיר התובע את פרטי האירוע, בין היתר באמצעות דגמי מכוניות, והבהיר כי הנתבע פנה שמאלה אל תוך הכביש המוביל לשדה יעקב, כאשר התובע פונה אחריו. לפתע, סטה הנתבע לימין הדרך ומיד החל לבצע פניית פרסה אל הנתיב הנגדי, זאת מבלי שאותת, תוך שהוא חוצה קו לבן. התובע, אשר לא צפה את התנהגות הנתבע, פגע בו וכך נגרמה התאונה. התובע הודה, כי לו היה שומר מרחק רב יותר מרכבו של הנתבע, היתה התאונה נמנעת, אולם לשיטתו, נהג כחוק ושמר את המרחק הנדרש בינו לבין הרכב שלפניו ואילו הנתבע 2 הוא שגרם לתאונה בכך שהפתיע אותו.
3.לטענת הנתבעים, בכתב הגנתם, ביקש הנתבע 2 לשוב לצומת השומרים, אך מאחר שבדרך הראשית "לא היה מקום לפנות פניית פרסה באופן בטוח וחוקי", פנה שמאלה לעבר הישוב שדה יעקב, נסע לכיוון הישוב עד למקום בו ניתן היה לבצע פניית פרסה, ולאחר שוידא כי הדרך פנויה, החל לבצע את הפניה. לפתע, כך לטענת הנתבע, הגיע התובע ופגע ברכבו.
בדיון, מסר הנתבע 2 כי כאשר החל לבצע את פניית הפרסה, לא היה כל רכב בסביבתו ולא הבחין בכלי רכב כלשהו שמגיע למקום. לדבריו, ביצע את הפניה במקום שבו אין כלל קו הפרדה . בתאונה, נפגע רכבו בדלת שמאל, של הנהג.
4.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגירסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות. עיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל זה דו"ח השמאי, חשבונית תיקון וחשבונית תשלום לשמאי ושרטוטים של מקום התאונה.
5.אחר אלה, הגעתי לכלל דעה כי באחריות לתאונה נושאים הן התובע והן הנתבע 2, הכל כפי שיוסבר להלן.
6.אין חולק כי התאונה אירעה שעה שהנתבע 2 מבצע פניית פרסה. לא הוכח בפני כי פניה זו בוצעה בניגוד לחוק, כטענת התובע, כאשר הנתבע 2 עובר על קו הפרדה לבן, שכן טענה זו הוכחשה על ידי הנתבע 2 ולא הובאה כל ראיה שתחזק דבריו של התובע או הנתבע 2 בהקשר לכך.
עוד עולה כי דלת הנהג ברכב הנתבע 2 נפגעה. עובדה זו מצביעה על כך שהנתבע היה כבר ממש בעיצומה של פניית הפרסה וכן, להבנתי, מצביע הדבר על כך שהנתבע 2 צריך היה לסטות מעט לימין על מנת לאפשר לו להגיע למצב שבו הוא נמצא במצב מאונך בתוך נתיב נסיעתו שלו, כאשר הפגיעה היתה בחלקו השמאלי, קדמי. לו אכן היה הנתבע 2 מבצע את הפניה מבלי לסטות מעט לימין קודם לכן, ניתן היה לצפות כי הפגיעה תיגרם בחלקו האחורי של רכבו ולא בחלקו הקדמי.
מנגד, יש בעובדה זו גם כדי להטיל אחריות על התובע, אשר לא בלם את רכבו, למרות שרכב הנתבע 2 כבר הספיק להגיע למצב בו הוא מאונך לכביש.
7.אחריות התובע מתמצית בכך שפנה שמאלה אחרי רכב הנתבע 2, מבלי לנקוט משנה זהירות ומבלי לתת את תשומת הלב הדרושה לדרך שלפניו, באופן שגם אם הופתע, על פי טענתו, צריך היה לשמור די מרחק על מנת שיוכל לבלום את רכבו מבעוד מועד. הדבר מתחזק אף לאור טענותיהם של שני הנהגים המעורבים כי מהירות נסיעתם לא היתה גבוהה.
מנגד, אחריות הנתבע 2 היא בכך שביצע פניית פרסה מבלי לוודא כי הדרך נקייה ופנויה. איני מקבלת את טענת הנתבע 2 כי הדרך היתה פנויה וכי בדק זאת היטב טרם החל לבצע את פניית הפרסה, זאת משום שאם אכן היה כך הדבר, לא היתה נגרמת תאונה ומעבר לכך, מעדות התובע עולה כי פנה שמאלה מיד לאחר רכב הנתבע 2. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את טענת הנתבע 2 כי בדק וראה שהשטח פנוי.
אחר ששקלתי הדברים, הגעתי לכלל דעה כי התובע והנתבע 2 נושאים באחריות שווה לקרות התאונה.
8.נזקי התובע הם: נזק ישיר: 2,945 ₪, עלות חוו"ד שמאי 450 ₪ סה"כ: 3,395 ₪. בניכוי אשם תורם בגובה 50%, 1,698 ₪.
9.הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 2,100 ₪, סכום הכולל אף את הוצאותיו של התובע. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
10.הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 ימים.
המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ב אב תש"ע, 02 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.