גד שילר, עו"ד - הנאמן על הקדש המנוחה ומנהל עיזבונה נ' רחמים ואח'

החלטה

להלן החלטתי בבקשת המבקש להורות על ביטול פסק-הדין שניתן ביום 10.1.2011 (להלן – הבקשה ו – פסק-הדין, לפי העניין).

המשיב, עוה"ד גד שילר, הנאמן על הקדש המנוחה אננה ארזי ז"ל ומנהל עיזבונה, הגיש כנגד המבקש ושניים אחרים תביעה לסילוק יד. אין מחלוקת, לפיה כתב התביעה נמסר כדין למבקש (הוגשה על ידי המבקש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ו/או לסילוקה על הסף של התביעה [בקשה 1], על כל הכרוך והמשתמע מכך). המבקש טוען, כי כתב הגנה הוגש על ידו ביום 13.6.2010, היינו חודשים ארוכים טרם מתן פסק-הדין. בתמיכה לטענה זו מציג המבקש אישור, הנחזה להיות אישור המעיד על הגשה אלקטרונית ביום 13.6.2010של "בקשה למחיקה על הסף ואו מחיקת כותרת ואו בקשת רשות להגן מטעם הנתבע רפי רוזנטל".

אקדים ואציין, כי בתיק אין אינדיקציה לכך, כי במועד כאמור – 13.6.2010 – אכן הוגש כתב הגנה מטעם המבקש. כמו כן, במועד כאמור לא היה מצוי בתיק עותק של כתב הגנה (מאחר ובתיק עצמו לא היה כתב הגנה, אין די בביצוע מסירה של כתב ההגנה אל המשיב בדיון שהתקיים בבקשה למתן צו מניעה, וזאת גם אם אצא מנקודת מוצא לפיה אין מחלוקת באשר לביצועה של מסירה כאמור). בנסיבות כאמור, בהיעדר כתב הגנה בתיק במועד הנטען ואף לא במועד מתן פסק-הדין, אין מקום להורות על ביטול פסק-הדין מתוך חובת הצדק ויש לבחון האם קיימות נסיבות המצדיקות להורות על ביטול פסק-הדין מתוקף שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט.

למען השלמת התמונה יצוין, כי בתיק קיים עותק של "בקשה למחיקה על הסף או בקשה למחיקת כותרת והעברת הדיון לסדר דין רגיל ואו עיכוב הדיון עד למתן החלטה חלוטה בהליכים אחרים ואו כתב הגנה", מיום 19.8.2010, אולם כתב טענות זה מוגש בשם הנתבעות הנוספות, אירית רחמים ואורלי רוזנטל. כתב ההגנה כאמור לא נערך בשם המבקש.

הלכה היא שבבואו להפעיל את שיקול הדעת על בית המשפט לבדוק האם יש בפי המבקש טעם להצדקת הימנעותו מהגשת כתב הגנה והאם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת. היינו, האם בפי המבקש עילת הגנה בפני התובענה. עוד נקבע בפסיקה, כי התשובה לשאלה השנייה חשובה יותר, כאשר מקום בו מצביע המבקש על סיכויי הגנה הרי שבגין המחדל ניתן על פי רוב להסתפק בהטלת הוצאות לחובת המבקש [א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית), בעמ' 355].

משהוצג בפני מסמך הנחזה להיות אישור אודות הגשה אלקטרונית של כתב ההגנה עוד טרם המועד בו ניתן פסק-הדין, אני יוצא מנקודת הנחה, לפיה נעשה ניסיון לביצוע המצאה אלקטרונית, כאשר בסופו של יום הניסיון (או הניסיונות) כאמור לא צלח. בנסיבות העניין, אני רואה בכך משום הסבר מספק ביחס למחדל מלהגיש את כתב ההגנה במועד. עתה יש לבחון, האם הראה המבקש שיש בפיו הגנה בפני התביעה לסילוק ידו מהמקרקעין.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי, כי לא עלה בידי המבקש להניח תשתית עובדתית – ולו מינימאלית – להוכחת הגנה (ולו הגנה אפשרית) בפני התביעה. למעשה, די בכך לצורך דחיית הבקשה.

המבקש, המחזיק בנכס, מאשר למעשה, כי החל להחזיק בנכס לאחר ששכר את הנכס. יוצא, אפוא, כי המבקש אינו יכול להישמע בטענה, לפיה לא הוכחו זכויות המנוחה בנכס במועדים הרלבנטיים בעבר. המבקש יכול היה להוסיף ולהיוותר בנכס או במידה והיה מוסיף לשכור את הנכס מהמנוחה (או ממנהל העיזבון) או במידה ורכש את הזכויות בנכס. המבקש אינו טוען, כי הוא שוכר את הנכס כדין. לטענתו, הוא רכש את הזכויות בנכס מאת מנהלו הקודם של עיזבון המנוחה, עוה"ד אהוד גנות.

גם אם אצא מנקודת מוצא לפיה רשאי היה המבקש להניח תשתית עובדתית (לצורך ההליך הנוכחי) בדבר בעלותו בנכס אף ללא הצגת נסח מלשכת רישום המקרקעין או אישור זכויות מטעם מינהל מקרקעי ישראל (שהרי גם המשיב לא הציג מסמכים כאמור), הרי שתשתית עובדתית כאמור לא הונחה. המבקש לא טען מתי רכש את זכויות המנוחה בנכס ומה הייתה התמורה ששילם בגין רכישה זו. טיעון כללי בדבר רכישה של נכס, מבלי להתייחס למועד הרכישה ושיעור התמורה (שני יסודות עליהם נסמכת עסקת מכר) הינו טיעון שאינו מניח את הדעת. גם התשובות שהשיב המבקש בחקירתו הנגדית [עמ' 5, ש' 5 – 11] אינן מניחות את הדעת.

המבקש הציג אומנם דרישה של המינהל לתשלום דמי חכירה שנתיים לשנת 2009, אולם בדיון הסתבר, כי דרישה זו מתייחסת לנכס אחר ולא לנכס נשוא כתב התביעה. אישור כאמור אינו יכול לתמוך בטענות המבקש וניסיונו של המבקש להסתמך על אישור בלתי רלבנטי כאמור רובץ לחובתו.

אין בהחלטת כב' הרשמת ורדה שוורץ, מיום 24.3.2011, כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי; החלטה זו מתייחסת לנתבעות הנוספות, אין דינו של המבקש כדין הנתבעות הנוספות. כמו כן, כתב הגנה מטעם הנתבעות כאמור מצוי היה בתיק עוד קודם למועד בו ניתן פסק-הדין לחובתן, מה שאין כן ביחס למבקש.

הצדדים חלוקים ביניהם בכל הקשור למשמעות שיש לייחס לפסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בהליך 15350-03-10. כאמור בהחלטתי, מצאתי מקום להורות על דחיית הבקשה, אף מבלי להסתמך על פסק-הדין שניתן בהליך כאמור.

המבקש טען, כי הוא השקיע ממון רב בנכס. טענה כאמור יוכל המבקש להעלות בהליך נפרד, יזום על ידו. אין מקום לבטל את פסק-הדין לצורך דיון בטענה כאמור (יצוין, כי בפסק-הדין אין חיוב כספי, ממנו ניתן היה לערוך קיזוז, לו הייתה מתגבשת זכאותו של המבקש להחזר כספים בגין השקעות בנכס).

בבקשה לביטול פסק-דין, כמו גם בכתבי הסיכומים מטעם הצדדים, הורחבה היריעה יתר על המידה; לא מצאתי מקום להידרש לטענות נוספות שהועלו על ידי הצדדים ואשר אינן רלבנטיות להכרעה בבקשה.

הבקשה לתיקון פרוטוקול הדיון:

בקשה לתיקון פרוטוקול הינה בקשה אשר מעצם טיבה וטבעה יש לתמוך אותה בתצהיר. דין הבקשה להידחות, כבר מהטעם שהיא אינה נתמכת בתצהיר. עם זאת, למעלה מהדרוש אבהיר, כי אין בתיקונים שמבוקש לבצע בפרוטוקול הדיון כדי לשנות מהחלטתי.

אשר על כן, הבקשה לביטול פסק-הדין – נדחית; הליכי ההוצאה לפועל (ככל שעוכבו) – ישופעלו.

משנדחתה הבקשה, אני מחייב את המבקש בתשלום הוצאות ושכ"ט המשיב בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק מהחלטתי אל ב"כ הצדדים.