גד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין חלקי

מבוא והשתלשלות הדיון

תביעה זו הוגשה בגין נזק גוף שנגרם, על פי הטענה, לתובע, שהינו נהג משאית מסוג סמי-טריילר, אשר עסק בהובלת סחורה ממחלבות יטבתה בקיבוץ יטבתה שבערבה לאזורים שונים בישראל. לטענת התובע, בהיותו במהלך נסיעה, חנה את רכבו במגרש החניה של מחלבות יטבתה כדי שיועמס, ובינתיים פנה לנקות את שמשת הנהג מחרקים ולכלוך שנדבקו אליה במהלך הנסיעה, כדי לאפשר שדה ראיה נקי ונסיעה בטוחה. היות שהשמשה ברכב גבוהה, השתמש ב"רמפה", משטח נייד, כדי להגיע לשמשה, הרמפה מגודרת משלושה כיוונים ומוביל אליה סולם. התובע עלה על הרמפה, הניח רגל אחת עליה ורגל אחת על "מין מדרגה שבחזית הרכב", במהלך פעולת הנקיון איבד את שיווי משקלו, מעד, ועקב כך שצד אחד של ה"רמפה" לא היה מגודר, נפל ונחבל קשות.

התביעה הוגשה כנגד מבטחת הרכב – הנתבעת 1; מעבידתו של התובע – הנתבעת 2; הנתבעת 3 – תאגיד המחזיק במחלבות יטבתה; הנתבעת 4- מבטחתהּ של הנתבעת 3.

עילת התביעה הוגדרה הן לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד), והן לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"). בכתב התביעה, ציין ב"כ התובע, כי לעמדתו המדובר בתאונת דרכים, ואולם הוא עותר לבית המשפט להכריע האם מדובר בתאונת דרכים החוסה תחת כנפי חוק הפלת"ד, או בתביעה נזיקית, ואם המדובר בתביעה נזיקית, שומר התובע לעצמו הזכות לצרף חוות דעת רפואית.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 נטען, בין היתר, כי האירוע נושא כתב התביעה אינו בגדר תאונת דרכים כהגדרתו בחוק הפלת"ד, ועל כן דין התביעה כנגד נתבעת זו (בכתב ההגנה נכתב בטעות – כנגד הנתבעת 2) להדחות. עוד עתרה הנתבעת 1 לפצל הדיון, על מנת להכריע בשאלת החבות תחילה.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 נטען, בין היתר, כי אין בידה די פרטים על האירוע; כי אם אירע בנסיבות הנטענות בכתב התביעה, הרי מדובר בתאונת דרכים, אשר לגביה מתקים עקרון "יחוד העילה" כקבוע בסעיף 8 לחוק הפלת"ד; כי נקיון השמשה היה פעולה חיונית להמשך הנסיעה, והיה חלק מהשימוש ברכב למטרת תחבורה. עוד נטען, כי ככל שייקבע, שאין המדובר בתאונת דרכים, הרי ה"רמפה" ממנה נפל התובע מצויה באחריות בעלי המקרקעין, ולא תחת אחריותה, וכי אם המדובר בתאונת עבודה, על התובע למצות זכויות במל"ל. כמו כן, נטען כי האירוע התרחש בשל רשלנות התובע (נכתב בטעות – "התובעת"). הנתבעת 2 הצטרפה לעתירת התובע, להכריע תחילה בשאלת סיווג האירוע.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעות 3 – 4 נטען, בין היתר, כי אין בין הנתבעת 3 לבין התובע יחסי עובד -מעביד, אין לה כל אחריות כלפי התובע, לא היתה עליה החובה לספק לו "רמפה" ואינה אחראית לפעולה שנקט מיזמתו, וכי התאונה אירעה של רשלנות רבתי מצד התובע המנתקת כל קשר סיבתי בינה לבין הנתבעת 3.

לאור עמדות הצדדים בכתבי הטענות ניתנה, על ידי חברי כב' השופט א. זבולון, החלטה מיום כ"ה כסלו תשע"ב – 21 דצמ' 2011, החלטה המורה לצדדים להגיש ראיות בנוגע לשאלת נסיבות התאונה והחבות.

מטעם התובע הוגשו תצהיר וכן תיק מוצגים.

מטעם הנתבעות לא הוגשו תצהירים או תיק מוצגים.

ביום כג' סיון תשע"ב – 13 יונ' 2012 התקים דיון הוכחות, במסגרתו נשמעה עדות התובע. במהלך הדיון, הוגשו מוצגים נוספים. התיק נדחה להמשך הוכחות, ואולם ביום 11.10.2012 הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני, לפיו לא תשמענה ראיות נוספות, כאשר שאלת החבות בתיק תוכרע על בסיס הראיות שנשמעו וכן דוח הממונה על הבטיחות אצל הנתבעת 3, לאחר הגשת סיכומים מטעם הצדדים.

הנתבעת 2 הגישה סיכומיה באיחור, לטענתה מאחר שלא קבלה במועד את סיכומי ב"כ התובע.

עם השלמת שלב הסיכומים, נפנה בית המשפט למתן פסק הדין החלקי בשאלת סיווג התביעה והחבות בתיק זה.

סקירת התמונה הראיתית

בתצהירו, טוען התובע, כי ביום האירוע נסע מאשדוד לאילת, הגיע לאילת סביב השעה 04:00, פרק סחורה, ובשעה 06:00 לערך נסע ליטבתה להעמיס סחורה. הגיע ליטבתה והכניס הרכב להעמסה. במהלך נסיעותיו נדבקו לשמשה חרקים רבים אשר נמרחו על השמשה כאשר ניסה לנקותם באמצעות המגבים. כן התווספו אבק ולכלוך. כשהרכב עצר בחניון של מפעל יטבתה, שבאחריות הנתבעת 3, הצמיד אל הרכב "רמפה" (משטח ניד) שהיתה במקום לצורך נקיון השמשה או לטיפוס על המשאית לצרכים שונים. המדובר במשטח מתכת על גלגלים, משלושה כיוונים יש עליו גדר בגובה המתניים, הצד הרביעי פתוח ועליו סולם בעזרתו עולים עליו. התובע הצמיד, כאמור, ה"רמפה" אל חזית הרכב, היות שלא היתה מספיק גבוהה, הניח רגל אחת על מעין מדרגה שהיתה בחזית הרכב, רגלו השניה נותרה על ה"רמפה", והוא נפל הצידה ואחורנית למקום שלא היה מגודר במעקה ה"רמפה", ונחבל בעצמה רבה.

לטענתו, אם ה"רמפה" היתה מגודרת גם מהצד השלישי (צ"ל: הרביעי) אפילו עם שרשרת, לא היה נופל למטה. לדבריו, לאחר התאונה המפעל סילק את ה"רמפה" ולא התיר עוד שימוש בה. ה"רמפה" היתה בגובה 1.40 מ', המעקה משלושה כיוונים בגובה 90 ס"מ, התובע היה בגובה 1.80 מ'. ה"רמפה" היתה מיועדת בין היתר לצורך ניקוי השמשות ושימשה דרך קבע את כל הנהגים לעיניהם של עובדי המחלבה. נקיון השמשה הקדמית חשוב מאוד ונחוץ מאוד לנסיעה. לכלוך על השמשה מפריע לראיה, גורם לסנוור ולהפרעה בטיחותית, הוא חייב לנקות השמשה כדי לאפשר נסיעה בטוחה. המעביד ידע שהנהגים מנקים השמשה. באשדוד במפעל של המעביד (הנתבעת 2) יש מטאטא מיוחד לניקוי השמשה, ואם היה כזה בתוך הרכב, היה חוסך את העליה על ה"רמפה". התובע לא הוזהר מפני עליה על ה"רמפה" ולא ניתן לו אמצעי אחר כמו סולם או רתמה למנוע נפילה בעת עליה על הרכב גם למטרות אחרות.

התובע צירף כמוצגים שרטוט של ה"רמפה", צילום הרכב, שאלון ותשובותיו, וכן טופס משטרתי "מידע על נתוני תיק תאונת דרכים".

בחקירתו בבית המשפט על ידי נציג הנתבעת 1 אישר התובע, כי חנית הרכב במגרש החניה של המפעל ביטבתה היתה לצורך העמסתו.

לשאלה מדוע בתעודת המיון (צ"ל: מכתב שחרור) מביה"ח יוספטל באילת (נ/1), לא נזכרת המשאית, השיב כי הודיע שנפל ולא עקב אחרי מה שרשמו.