אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גד חברה להפצה בעמ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ - סניף ראשי

גד חברה להפצה בעמ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ - סניף ראשי

תאריך פרסום : 23/11/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
13229-11-09
22/11/2010
בפני השופט:
אברהם יעקב

- נגד -
התובע:
גד חברה להפצה בע " מ
הנתבע:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
פסק-דין

פסק דין

לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף בטענת התיישנות.

התובעת היא חברה העוסקת בהפצת עיתונים לשוק הקמעונאי והחזקת נדל"ן מניב (להלן: "החברה"). הנתבע הינו תאגיד בנקאי על פי דין (להלן: "הבנק") אשר אצלו נוהלה מחצית מפעילותה הכספית של החברה. זוהי תביעה כספית לקיזוז והשבה של 6,264,320 ₪ אשר על פי הנטען חייב הבנק ביתר את חשבונה של החברה.

בתביעתה טוענת החברה כי במהלך שנות פעילותה העסקית בבנק, העמיד הבנק לזכותה אשראי בהיקפים שונים בתמורה לבטוחות שונות שניתנו לו. בין היתר, שועבדו לטובת הבנק נכסי מקרקעין שונים. במהלך שנות ה-90 נקלעה החברה לקשיים כלכליים וצברה בחשבונה יתרת חובה אשר גדלה במהלך השנים. קשייה הכלכליים הובילו את החברה ליטול הלוואה מן הבנק, במהלך שנת 2002, בכפוף לשעבוד נכס מקרקעין המצוי ברח' יד חרוצים בתל-אביב. החברה החלה לפרוע את תשלומי ההלוואה על פי המוסכם בין הצדדים, אולם במהלך שנת 2009 החליטה להפסיק את התשלומים, בעקבות ממצאים ראשונים אשר נתקבלו מבדיקת מומחה את התנהלות חשבון החברה בעבר. בעקבות הפסקת התשלומים, החל הבנק נוקט בהליכי גבייה כנגד החברה, במסגרתם אף מונה כונס נכסים לצורך מימוש נכס המקרקעין שניתן לו כבטוחה.

ביום 10/11/09, ולאחר שכבר מונה כונס נכסים לנכס, ניתנה חוות דעת מומחה אשר בדקה את התנהלות חשבון החברה בבנק החל משנת 1981 (להלן: "חוות דעת שגיא"), בדגש על חישוב הפרשי הריבית בהם חויב החשבון כתוצאה מחישוב הריבית על ידי הבנק לפי 360 יום בשנה, לעומת 365 ימים. על פי ממצאי חוות הדעת, כתוצאה מחישוב הריבית על פי מספר הימים הנכון בשנה, נכון ליום 30/06/09, חשבון החברה צריך היה להיות מצוי ביתרת זכות בסך של 2,836,699.79 ₪, זאת לעומת יתרת חובה בסך 3,437,620.61 ₪ על פי ספרי הבנק שנערכו על בסיס חישובים שגויים ומטעים, לטענת התובעת. מכאן, תבעה החברה את קיזוז סכום ההפרש בסך של 6,264,320.40 ₪ מהחוב הנטען כלפיה ואת השבת יתרת הסכום לידיה.

עם הגשת התביעה ביקשה החברה לעכב את הליכי מימוש הנכס המתנהלים בלשכת ההוצאה לפועל, אולם בקשתה נדחתה. בעקבות דחיית הבקשה, החליטה החברה לפדות את הנכס ושילמה את יתרת החוב כפי שהיא מופיעה בספרי הבנק, תחת מחאה ותוך שהיא מבקשת לשמור על טענותיה לעניין זה. כפועל יוצא מכך באו הליכי הגבייה, בהם גם הליך הכינוס, לסיומם ותיק ההוצאה לפועל נסגר.

בבקשה זו טוען הבנק כי תביעת החברה התיישנה זה מכבר ויש להורות על דחייתה על הסף. לטענת הבנק, חוות הדעת אשר עליה נסמכת התובענה מתייחסת לחיובי ריבית שנעשו בחשבון התובעת בין השנים 1981-1991, כך שלכל המאוחר עילת התביעה נולדה בשנת 1991 והתיישנה בשנת 1998.

טענתה העיקרית של התובעת היא כי תביעתה חוסה תחת החריג הקבוע בסעיף 4 בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") שעניינו תביעה שכנגד וקיזוז. לדידה, יש לראות בתובענה שהוגשה "תביעה שכנגד" אף אם לא הוגשה במסגרת ההליך בו הוגשה התביעה העיקרית וכוונתה להליכי מימוש המשכנתא שננקטו במסגרת לשכת ההוצאה לפועל. לחילופין טוענת התובעת, כי עד לאחר בדיקת המומחה והגשת חוות דעתו, אשר ניתנה כאמור ביום 10/11/09, לא היתה לה ידיעה אודות העובדות המקימות את עילת התובענה ועל כן יש למנות את תחילת תקופת ההתיישנות ממועד זה, בהתאם לחריג הקבוע בסעיף 8 בחוק. לחילופי חילופין היא טוענת כי הבנק הטעה אותה במהלך השנים והסתיר ממנה עובדות מהותיות, כך שיש להחיל את סעיף 7 לחוק.

דיון

עניינה של התביעה הוא במחלוקת ביחס לדרך שבה נהגו הבנקים בשנות השמונים לחשב את שיעור הריבית היומית על ידי חלוקה ל- 360 ימים בשנה (או 30 ימים בחודש), באופן אשר הגדיל את סכום הריבית לו היו זכאים הבנקים בהתייחס למצב אשר בו חושבה על ידי חלוקה במספר הימים המדויק בכל שנה (365-366). מחלוקת זו נתעוררה בעבר בפסיקה ונקבע לגביה כי "יש לראות בחיוב השגוי של הריבית כמעשה נזיקין אשר נמשך כל עוד נעשה החישוב בדרך זו, ועל כן התחיל מירוץ ההתיישנות רק באותו שלב שחישוב שגוי זה הופסק בו" (ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נו(6) 493, 518 (2002)).

ביום 25/10/1990 פורסמו הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (דרכי חישוב ריבית), תשנ"א-1990 (להלן: "הוראות הבנקאות"). סעיף 3(א) בהוראות הבנקאות קובע כי יש לחשב את הריבית בחשבונות שקליים על פי מספר הימים המדויק בכל שנה (365 ימים בשנה רגילה). תחילתן של הוראות אלה ביום 01/04/1991 ואין מחלוקת כי עובר למועד זה פסק החיוב השגוי. תקופת ההתיישנות בשאינו מקרקעין היא שבע שנים ולפיכך הסתיים מרוץ ההתיישנות ביום 31/03/1998.

התובעת טוענת, כי אין להחיל על תביעתה את כלל ההתיישנות הרגיל, מכיוון שתביעתה חוסה תחת אחד החריגים לכלל, הקבועים בסעיפים 4, 7 או 8 בחוק ההתיישנות, כך שהיא טרם התיישנה. למותר לציין כי במצב דברים זה, בו טוענת התובעת לתחולת החריג לכלל על תביעתה, הרי שנטל השכנוע לכך רובץ על כתפיה.

לציין, כי בכתב התביעה העלתה התובעת שתי טענות נוספות שעניין האחת "ליקוי בתוכנת הבנק" והשנייה "העלאת תוספת הסיכון בריבית חח"ד". טענות אלה נטענו בכלליות וללא דרישת סעד בצדן, כך שאפילו אקבלן כמות שהן, הרי שאין הן מזכות את התובעת בסעד כלשהו. מכל מקום מדובר בטענות המתייחסות לשנים 1984-1987, כך שהן התיישנו לכל המאוחר בשנת 1994.

תחולת סעיף 4 בחוק ההתיישנות

סעיף 4 בחוק ההתיישנות קובע כך:

"בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות".

ברע"א 4223/06 כץ נ' גוטליב (לא פורסם, 25/05/08) נדרש בית המשפט העליון למשמעות המונח "תביעה שכנגד" בכלל ובהקשרו של סעיף 4 בחוק ההתיישנות בפרט וקבע שני מאפיינים לסיווגה של תובענה כ"תביעה שכנגד": האחד - הגשתה במסגרת הליך התביעה המקורית וכחלק ממנו, השני - בירורה של התביעה ככלל במסגרת זו. כב' השופט רובינשטיין קבע בהקשר זה כך:

"תביעה שכנגד" היא תביעה המוגשת במסגרת ההליך התביעה העיקרית ומתבררת (בכפוף לתקנה 53 לתקנות סד"א) במסגרתה. כך בכלל, וכך לעניין סעיף 4 לחוק ההתיישנות בפרט. מסקנה זו מבוססת על ההנחה כי יש לפרש מונח כמובנו הפשוט והרגיל, בהעדר טעמים טובים לחרוג ממובן זה בנסיבות ספציפיות ומתוחמות" (עמ' 19 בפסה"ד).

עוד נקבע בפסק הדין כך:

"דומה כי התכליות העומדות ביסודו של סעיף 4 אינן מצדיקות מתן פרשנות מרחיבה למונח "תביעה שכנגד" בגדר הסעיף, החורגת ממשמעותו הבסיסית של המונח, גם אם מבקשים לנקוט גישה "מהותית" שאינה "טכנית". החריגים לכך יכולים להיות רק כאלה, שעודם באים בגדרי אותו הליך ואפשר לקרוא עליהם באופן ישר וישיר את השם "תביעה שכנגד" (עמ' 15 בפסה"ד).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ