גדעון שאבי נ' יוסף לוי ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט הבכיר ש' סרחאן) מיום 21.9.2010

פסק דין

בראשית אביע את התנצלותי בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק דין, עיכוב שנבע מטעות אנוש או מטעות במערכת, זאת לא יכולתי לברר. פסק הדין ניתן עתה, מייד כשהוסבה תשומת ליבי לכך שפסק הדין טרם ניתן. עם בעלי הדין הסליחה.

מכאן לגופה של מחלוקת. בעלי הדין מתגוררים באותו מתחם מקרקעין. שניהם בנו תוספות בניה, ובתביעות שהגישו זה כנגד זה טענו איש כלפי רעהו, כי בנה בחריגה מהיתר הבניה, כשהוא מסב נזקים לחברו.

בית המשפט קמא מינה, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעמו, שברר את טענות הצדדים והמליץ את המלצותיו. השופט קמא הלך בעקבות ההמלצות וכך פסק את הדין. נוסף על כך חייב השופט קמא את המערער בפיצויים בסך של 10,000 ₪, בשל כך שהפר זכויות היוצרים של המשיבים במפת מדידה ששימשה אותו בקשר עם הבניה.

מכאן בא ערעורו של המערער, ובו הוא שוטח, מחד, את טרוניותיו כנגד פסיקת בית המשפט ככל שנסמכה על חוות הדעת של המומחה, ומאידך – על פסיקת הפיצויים על הפרת החוזה, שנסמכה בין היתר על המלצתו של המומחה.

ובכן ככל שהערעור מופנה לקביעותיו של המומחה, לא ראיתי כל מקום להתערבותי. פסיקתו של בית המשפט קמא בחלק זה של המחלוקת היא בבחינת קביעה עובדתית, שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה, לא כלשכן כאשר מדובר בכזו שנסמכה על חוות דעת מומחה, שהערכאה המבררת מצאה את עבודתו נאמנה (גם אם עלה בידי המערער לאתר שגיאות חישוב מינוריות בחוות הדעת).

אשר לחלק השני של המחלוקת, כאן סברתי, כי שגגה נפלה לפני בית המשפט קמא. ראשית לא יכולתי להשתכנע, כי בידי המשיבים היתה זכות יוצרים כלשהי על מפת המדידה, שנעשתה בידי המודד שבח. משלא הוכחה הבעלות, לא ניתן לדבר על הפרה. ואפילו הייתי משתכנע בכך, לא ראיתי כיצד הגיע השופט לפיצויים שהועמדו על סך 10,000 ₪. כל שיש לנו, לכל היותר, הוא העדרה של השתתפות מצד המערער בעלות הכנתה של חוות הדעת, עלות המגעת כדי מאות שקלים בודדות.

הואיל וכך, לא היה מקום לפסוק פיצויים עבור הפרת זכויות היוצרים.

סוף דבר, הנני מקבל את הערעור באופן חלקי, ומבטל את החיוב הקבוע בסעיף 23 לפסק הדין בסך 10,000 ₪. פועל יוצא מכך, הסכום הפסוק יעמוד על 13,557 ₪ (במקום 23,557 ₪). על כן יש מקום גם לעדכן את ההוצאות ושכר הטרחה שהועמדו (יחדיו) על סך 10,000 ₪. עוד אוסיף, כי על פי הנחיית בית המשפט העליון, לא היה מקום לפסיקה מאוחדת של שכר הטרחה וההוצאות. לפי התוצאה אליה הגעתי הנני מורה, כי במקום שכר טרחה והוצאות שנפסקו על סך של 10,000 ₪, ישלם המערער למשיבים שכר טרחת עורכי דין בסך של 5,000 ₪. לפי התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא (עם התיקון שתיקנתי בה) אין מקום לפסיקת הוצאות נוסף על שכר הטרחה.

המסקנה המעשית מכל האמור לעיל – סכום החיוב של 10,000 ש"ח הנקוב בסעיף 23 לפסק הדין – מבוטל; במקום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו בסעיף 26.ב' לפסק הדין – הנני פוסק שכר טרחה בסך של 5,000 ₪. הסיכומים המופיעים בפסק הדין יתעדכנו בהתאם לפסיקתי. כל שאר חלקי פסק הדין ייוותרו בעינם.

אשר להליך הערעור, המשיבים ישאו באגרת הערעור ששילם המערער, וכן שכר טרחת עורכי דינו בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"א, 23 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.