החלטה
בפני בקשה לעיון מחדש בהחלטה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.
1. לצורך דיון בבקשה אשרטט בתמצית את ההליכים שקדמו לה. לשם הנוחות, יכונו להלן המבקש – הנתבע, והמשיב – התובע. התובע הגיש תביעה נגד הנתבע ונתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: חברת הראל) בגין תאונת דרכים נטענת שארעה ביום 16.9.03. בתביעה נטען כי התובע נפגע עת נשען על מכסה המנוע של רכב אשר היה נהוג על ידי הנתבע, כאשר הלה החל בנסיעה מהירה.
2. ביום 2.3.10 התנהל קדם משפט בפני כבוד השופט וינוגרד בנוכחות הצדדים. במסגרת הדיון הסתבר כי יתכן שבעת האירוע הנטען בו נפגע התובע, לא החזיק הנתבע רישיון נהיגה מתאים. בעקבות השתלשלות עניינים זו, התיר השופט וינוגרד לתובע לתקן את כתב תביעתו. השופט וינוגרד הוסיף וקבע כי הואיל וב"כ חברת הראל הודיע שבנסיבות אלה הוא לא יוכל לייצג גם את הנתבע, על התובע להמציא את כתב ההגנה המתוקן לידי הנתבע באופן אישי. בהמשך לכך נקבע כי כתבי הגנה מתוקנים יוגשו עד יום 17.6.10.
3. התובע תיקן את כתב תביעתו ובמסגרת זו הוסיף את קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית), כנתבעת נוספת בתיק. הנתבע לא הגיש כתב הגנה במועד שנקבע בהחלטה. ביום 7.10.10 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבע. ביום 11.10.10 נתנה החלטת כבוד השופט וינוגרד, לפיה בשים לב לכך שעד אותה עת היה הנתבע מיוצג ע"י חברת הראל, הבקשה תתקבל רק אם תוצג ראיה לפיה הומצא לנתבע מסמך המבהיר לו שעליו להגיש כתב הגנה בנפרד מחברת הראל. בהמשך לכך, הודיע ב"כ התובע לבית המשפט כי מסר לנתבע הודעה, אשר התקבלה ע"י אשתו ביום 12.11.10, במסגרתה הובהר לו כי בשל היותו בלתי מיוצג, עליו להגיש כתב הגנה מטעמו באופן מיידי. משלא הוגש כתב הגנה על ידי הנתבע גם בעקבות הודעה זו, ביום 19.12.10 ניתן פסק דין חלקי נגד הנתבע לפיו עליו לפצות את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה.
4. משלב זה, המשיכה התביעה להתנהל בין התובע לשני הנתבעים האחרים, חברת הראל וקרנית. ביום 7.4.11 נתנה החלטה בהסכמת הצדדים לפיה נדחתה תביעת התובע נגד קרנית וכן נדחתה ההודעה לצד שלישי שהוגשה על ידי קרנית נגד הנתבע. בקדם משפט שהתנהל ביום 19.5.11 חזר בו התובע מטענותיו נגד חברת הראל (טענות שעילתן חוזית ואשר אינן מענייננו במסגרת בקשה זו).
5. לאחר סיום ההליכים נגד הנתבעים האחרים, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית לגבי הנזקים הנטענים שנגרמו לו על ידי הנתבע. ביום 20.6.11 ניתן על ידי כבוד השופט וינוגרד פסק דין משלים, המחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 305,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.2% והוצאות.
6. ביום 4.10.11 הוגשה מטעם הנתבע, באמצעות עורך דין אשר מונה לייצגו מטעם הלשכה לסיוע משפטי, בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. בבקשה צוין כי פסק הדין המשלים הומצא לנתבע ביום 28.7.11. בבקשה נטען כי הנתבע לא הגיש כתב הגנה במועד מהטעם שחל עיכוב מהותי בטיפול בבקשתו לקבלת ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אשר ניתן לו רק ביום 18.7.11. עוד נטענו בבקשה טענות בנוגע לגרסת הנתבע לאירוע, מהימנות גרסת התובע לאירוע ומהימנות המסמכים שצירף לתביעתו.
7. בהחלטת כבוד השופט וינוגרד מיום 4.10.11 התבקשה תגובת התובע לבקשה ותשובת הנתבע לתגובה. התובע הגיב לבקשה ביום 1.11.11. הנתבע לא הגיש תשובה לתגובת התובע במועד שנקבע. בעקבות זאת, בהחלטתו מיום 21.11.11 קבע כבוד השופט וינוגרד כי ככול שלא תוגש תשובה לתגובת התובע עד יום 28.11.11, יונח כי הוא מסכים לאמור בתגובת התובע. משחלף המועד שנקבע ולא הוגשה תשובה מטעם הנתבע, קבע כבוד השופט וינוגרד בהחלטתו מיום 4.12.11 כי הנתבע לא נתן טעם של ממש לאיחור הניכר בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, למעט אי ייצוג, ולא השיב לתגובת התובע גם שנתנה לו הזדמנות לכך. לפיכך, ועל רקע האמור בהחלטתו מיום 21.11.11, נדחתה הבקשה לביטול פסק דין (להלן: החלטה לדחיית הבקשה לביטול פסק דין) .
8. ביום 12.3.12 הגיש הנתבע בקשה לעיון מחדש בהחלטה לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין (להלן: בקשה לעיון מחדש). הבקשה הוגשה לכבוד השופט וינוגרד, אשר ביני לביני מונה לכהונת שופט בית המשפט המחוזי. בבקשה לעיון מחדש נטען כי לא הומצאו לב"כ הנתבע החלטות בית המשפט מיום מיום 21.11.11 ומיום 4.12.11. במצב דברים זה, ביקש ב"כ הנתבע כי יינתן לו להשיב לתגובת התובע על מנת שבקשתו לביטול פסק דין תידון לגופה. בהחלטתו מיום 12.3.12 קבע כבוד השופט וינוגרד כי "אין כל טעם ל"עיון מחדש" בהחלטה כאשר גם הפעם לא הובאה הנמקה לגופו של עניין". עוד קבע השופט וינוגרד כי מאחר וסיים את כהונתו בבית משפט השלום, הוא לא יידון עוד בבקשות נוספות שיוגשו במסגרת הליכים אלה.
9. ב"כ הנתבע לא אמר נואש והגיש בקשה נוספת לעיון מחדש, הפעם בבית משפט זה. במסגרת בקשתו, שב וטען ב"כ הנתבע כי תגובת התובע לא הומצאה לו, וכי החלטות בית המשפט אף הן לא הומצאו לו. ב"כ הנתבע הוסיף וטען כי הבקשה לביטול פסק הדין היתה מוצדקת גם לגופה, הן בשל סיבת האיחור בהגשת הגנתו של הנתבע והן לאור סיכויי ההגנה. בקשתו היתה, כי תבוטל ההחלטה לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין שנתנה בהעדר תשובתו לתגובת התובע, ולקיים דיון לגופו בקשה. זאת, כך הטענה, על מנת למנוע ממרשו נזק עצום העלול להיגרם לו אם לא יזכה ליומו בבית המשפט. התובע התנגד לבקשה. במסגרת תגובתו, נטען, בין היתר, כי תגובתו לבקשת הנתבע לביטול פסק דין הומצאה לב"כ הנתבע למשרדו באמצעות הפקסימיליה וקבלתה אושרה טלפונית.
10. בהחלטתי מיום 19.4.12 נקבע כי ככול שהנתבע עומד על בקשתו, יגיש בא כוחו בקשה נוספת לעיון מחדש הנתמכת בתצהיר מטעמו לגבי העדר המצאתם של תגובת התובע והחלטות בית המשפט (בהתאם לסעיף 497(ה)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התש"ד-1984). כמו כן, נדרש הנתבע לפרט את כל הטעמים המצדיקים, לטעמו, היעתרות לבקשה לביטול פסק הדין לגופם של דברים. עוד נקבע כי ככול שיושלם כל הנדרש, ויהיה בכך כדי לסתור את חזקת ההמצאה, אדון בבקשה לביטול פסק הדין לגופה.
11. בעקבות האמור, ב"כ הנתבע הגיש בקשה נוספת לעיון מחדש. בבקשה חזר ב"כ הנתבע על טענתו לפיו החלטות כבוד השופט וינוגרד מיום 21.11.11 ומיום 4.12.11 לא הומצאו לנתבע או אליו, וכי אף תגובת התובע לא הומצאה לו. טענות אלה נתמכו בתצהיר מטעמו. בבקשה נטען גם לגופו של עניין, לגבי פשר העיכוב שחל בהגשת כתב הגנה מתוקן וכן נטען כי סיכויי ההליך טובים. טענות אלו נתמכו בתצהירו של הנתבע. התובע מתנגד לבקשה. בטענותיהם התייחסו הצדדים לשאלת סמכות בית משפט זה להכריע בבקשה, לשאלה האם נסתרה בנסיבות העניין חזקת ההמצאה, וכן לשאלה האם קיימת ההצדקה לביטול פסק הדין לגופו של עניין. אדון בסוגיות אלה כסדרן.
12. סמכות לדון בבקשה לדחיית ביטול פסק דין. טענתו המקדמית של התובע היא, כי לבית משפט זה לא מוקנית סמכות לדון בבקשה לעיון מחדש בהחלטה לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין. התובע טוען כי ככול שהנתבע סבר כי ההחלטה מוטעית, היה עליו להגיש ערעור עליה. המועד להגשת ערעור חלף ולפיכך פסק הדין הפך לחלוט.
הנתבע מתנגד לטענה. לטענתו, פסק דין הופך חלוט רק בתנאי שהומצא כדין ובחלוף המועדים והתנאים הקבועים בדין. בענייננו, בקשתו של המבקש לביטול פסק דין הוגשה במועד, דבר שעצר את המועד לחישוב ימי הערעור המותרים למבקש עד להחלטה סופית בעניין בקשתו לביטול פסק דין. בענייננו החלטה סופית כאמור טרם נתנה. הנתבע אף מפנה להחלטת השופט וינוגרד מיום 12.3.12 ממנה הוא למד כי לא נסגרה הדלת את הדלת בפני המשך הדיון בטענותיו לעניין העדר המצאת החלטות בית המשפט.
13. השאלה השנויה במחלוקת היא, האם לאחר החלטת דחיית הבקשה לביטול פסק דין, נתונה סמכות לבית משפט זה לדון בבקשה לעיון מחדש באותה בקשה או שמא הדרך היחידה להשיג על החלטה זו היא באמצעות הגשת בקשת רשות לערער?
דעתי היא, כי בנסיבות העניין לבית משפט זה מוקנית סמכות לדון בבקשה לעיון מחדש. סעיף 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובע כי בית המשפט רשאי לבטל החלטה הניתנת על פי צד אחד, או שנתנה בהעדר כתבי טענות מצד שני, לבקשת בעל דין תוך 30 יום מיום שהומצאה לו ההחלטה. כאמור, החלטת דחיית הבקשה לביטול פסק דין נתנה מבלי שהנתבע השיב לתגובת התובע. לטעמי, החלטה המתקבלת מבלי קבלת תשובת המבקש לתגובת המשיב, כמוה כהחלטה שנתנה בהעדר כתב טענות מטעם הצד השני. כך, שכן בהעדר הגשת תשובה מטעם המשיב לתגובת המבקש, נמנעת מהאחרון ההזדמנות ליתן מענה לטענות שהועלו בתגובת המשיב (ראו: תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, השוו למשל: רע"א 4442/06 ליאון דוקט נ' זיו זייגרמן (2000) [פורסם במאגרים]). בכך גם נמנעת מבית המשפט האפשרות לדון בבקשה תוך קבלת תמונה מלאה וכוללת יותר לגבי מכלול הבטיה. לפיכך, יש להתייחס להחלטה לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין כהחלטה שנתנה בלא תגובת הצד השני. בענייננו, משלא הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובע, מוקנית לבית המשפט סמכות לדון בבקשה לעיון מחדש בהחלטה לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין מכוח תקנה 201 הנ"ל.
14. למעלה מהנדרש אוסיף, כי לעיתים מוסמך בית המשפט לדון בבקשה לעיון מחדש בהחלטה לביטול פסק דין אף כאשר החלטתו נתנה במעמד הצדדים. כך למשל, כאשר בית משפט דוחה בקשה על הסף מטעם טכני, כגון בשל שטעה לחשוב כי הבקשה הוגשה באיחור, למרות שהבקשה הוגשה במועד (ראו: ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף (2005) [פורסם במאגרים]). בנסיבות כאלה, רואים את הבקשה לעיון מחדשכמעין "נספח" לבקשה לביטול ההחלטה. אין הבקשה לעיון מחדש עוסקת בטיעונים לגופה של הבקשה לביטול ההחלטה, אלא "כל תכליתה היא בהעמדת בית המשפט על הטעות "הטכנית" שנפלה בהחלטתו" (שם פסקה 10).
באותה רוח, אף אם אניח שאין להתייחס להחלטה בענייננו כהחלטה שנתנה במעמד צד אחד, לטעמי יש מקום לבטלה אם אכן יסתבר כי החלטות בית המשפט לא הומצאו לנתבע, כטענתו. הטעם לכך הוא, שגם במקרה כזה עלולה החלטת בית המשפט להתבסס על טעות טכנית לפיה החלטותיו הומצאו לבעלי דין. נוכח מסקנתי הנ"ל, קיימת בידי סמכות לדון בבקשת הנתבע לעיון מחדש.
15. חזקת המצאה. כאמור, לטענת ב"כ הנתבע, רק אגב בדיקה אקראית מול מרכז מידע של בתי המשפט ביום 12.4.12 התברר לו לראשונה על כך שהתובע הגיש תגובתו ועל ההחלטה לדחות את בקשתו לביטול פסק דין. באשר לטענת התובע כי תגובתו לבקשה לביטול פסק דין הומצאה למשרד ב"כ הנתבע, טוען ב"כ הנתבע כי נערכה בדיקה מקיפה עם צוות מזכירות במשרדו ובמערכת הפקס הממוחשב ולא נמצא זכר לתגובה זו. ב"כ הנתבע הוסיף וטוען כי מעבר לכך, אף אם בשל תקלה טכנית של מי מהצדדים תגובתו של התובע לא הומצאה לידיו, ולא הומצאו לו החלטות בית המשפט, אין בכך להצדיק פגיעה כה קשה בנתבע אשר חויב לשלם פיצוי בסכום כה גדול כאשר לטענתו אין לתביעה נגדו בסיס וכאשר באמתחתו טענות הגנה טובות ולא ניתן לו יומו בבית המשפט להצגת טענות אלה.