גב נ' אבו שנדי ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין פגיעה ברכב.

ביום 23.05.09 בשעה 17:00 או בסמוך לכך, נהגה התובעת ברכב ברח' רוקח בתל אביב ועצרה כאשר הגיעה לרמזור אדום בצומת רח' אבן גבירול. בשלב זה נסע הנתבע 1 ברכבו וניסה להשתלב בנתיב בו נסעה התובעת. תוך כדי ניסיון זה פגע רכב הנתבע 1 ברכבה של התובעת, בחלקו השמאלי האחורי. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר אחריותו של הנתבע 1 לנזקי התובעת, אולם המחלוקת ביניהם מתייחסת לסכומי הנזק להם עותרת התובעת.

לטענת התובעת, תחילה נוהלו מגעים בניסיון להגיע להסכמה בדבר אופן תיקון הרכב, אולם משכשלו הניסיונות, פנתה לשמאי וזה ביצע הערכה של עלות התיקון. התובעת עותרת איפוא לפיצוי בגין מלוא הנזק אשר תובע השמאי בסך של 2,578 ש''ח וכן סך של 400 ש''ח בגין שכ''ט השמאי.

בכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום סך של 330 ש''ח בגין אגרת בית משפט, אולם בדיון אשר התקיים בפני הבהירה התובעת כי מדובר בטעות סופר ויש לתקן ראש נזק זה לאגרה ששולמה בפועל.

לתיק בית המשפט לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע וזה נמסר לתובעת ולבית המשפט רק במהלך הדיון. לטענת הנתבע 1, הוא סבר שכתב ההגנה נמסר לבית המשפט על ידי עורך דינו, ועל כל פנים, התובעת ניאותה לקיים את הדיון בנסיבות העניין. לגופם של דברים טוען הנתבע 1 כי אין מקום לתביעה כנגד הנתבע 2 שהינו בסך הכל בעל המספר של המונית בה נהג. לגבי הנזק, טוען הנתבע 1, כי חוות הדעת הוכנה רק כארבעה חודשים לאחר האירוע, שלכן לא ניתן להתבסס עליה, והנזק הנתבע מנופח וחסר פרופורציות.

הנתבע מסב את תשומת הלב לכך שעלות הנזק בחוות דעת השמאי מסתכמת בסך 2,230 ש''ח בעוד שבכתב התביעה נתבע בסעיף זה סך של 2,578 ש''ח.

בדיון אשר התקיים בפני חזרו הצדדים על טענותיהם והתובעת הציגה תמונות המשקפות את הנזק שנגרם לרכבה וצולמו ביום האירוע עצמו.

תביעות לפיצוי בגין נזקי תאונה מוגשות לבית המשפט חדשות לבקרים, וכמעט תמיד נתמכות על ידי חוות דעת שמאי. נוהג זה, נוהג מבורך הוא, שכן רק בדיקה של מומחה מאפשרת אומדן נכון של הנזקים והמנעות ממצב בו יחוייב אדם בנזק העולה על הנזק בו הוא חייב באמת. כאשר מוגשת חוות דעת של שמאי, ניתן להניח כי בהעדר סיבה של ממש לסתירת חוות דעתו, הרי שיש לקבלה. כאשר מוגשת חוות דעת שכזו, יכול כמובן בעל דין להגיש חוות דעת נגדית ויכול גם לעמוד על זכותו לחקור את השמאי על חוות דעתו.

בתיק שבפני הוגשה חוות דעת שמאי, לא הוגשה כל חוות דעת נגדית על ידי הנתבע, לא הוצג כל תחשיב נגדי על הנתבע ולא נתבקש כלל לחקור את השמאי. למעשה, למעט טענה כללית כי מדובר בתחשיבי נזק לא סבירים, לא הציג הנתבע כל טענה של ממש אשר תצדיק התעלמות מדו''ח השמאי. אשר לטענתו בדבר מועד הבדיקה, מקובלת עלי עמדת התובעת באשר לביצוע הבדיקה וקבלת חוות הדעת רק לאחר שכשלו הניסיונות להגיע להסכמה בלא צורך להליכים משפטיים. בנוסף ראוי לציין, כי התמונות עליהן מתבססת התובעת נעשו ביום האירוע ממש ולא הוצגה, לא ראיה ולא ראשית ראיה לכך שהנזק הנתבע נופח או גדל במועד שבין יום האירוע ליום הבדיקה.

מאידך, עיון בחוות דעת השמאי אכן מראה כי סך הנזק אותו קובע השמאי עומד על 2,230 ש''ח, שלא כאמור בכתב התביעה אולם מוסיף השמאי ומדגיש, כי מדובר בתחשיב ללא מע''מ. אין ספק כי אם וכאשר יבוצע התיקון, תחוייב התובעת גם בתשלום המע''מ כדת וכדין, כך שאין סיבה שלא לפצותה גם בגין רכיב זה.

כתוצאה מכל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה וקובע כדלהלן:

התביעה כנגד הנתבע 2 נמחקת ללא צו להוצאות.

הנתבע 1 יפצה את התובעת בסך של 2,978 ש''ח וכן יישא באגרת בית המשפט ובהוצאות התובעת בגין הגשת תביעה זו בסך של 300 ש''ח.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום י"ט אלול תש"ע, 29/08/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן