גבר ואח' נ' שאול גואטה בע"מ ואח'

החלטה

מונחת לפני בקשה להפקדת ערובה שהגישו הנתבעים/המבקשים.

המבקשים מבססים את בקשתם על כך שהמשיב הינו תושב תורכיה המתגורר בה באופן קבוע וכן על כך שבתצהיר התשובות לשאלון הצהיר המשיב כי אין לו נכסים בארץ וכי אין הוא מנהל חשבון בנק על שמו בארץ. נוסף על כך טוענים המבקשים שהמשיב לא קיים את החלטת ביהמ"ש מיום 20.11.2012 ונמנע מלשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בסך 1,500 ₪. לאור האמור, טוענים המבקשים כי מקום בו יינתן פס"ד לטובתם יתקשו לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם ויעמדו הם לפני שוקת שבורה.

המשיב מתנגד לבקשה. בתגובתו מלין על התנהלות המבקשים המתנהגים לגישתו כ"קוזאק הנגזל": נטלו את כספי המשיב בתרמית, הגישו תביעת סרק שכנגד ובמהלך ההליך הגישו מסמך מבלי שחויבו בהוצאות, הגישו בקשות פרוצדוראליות ועתה דורשים מהמבקש להפקיד כספים. לשיטת המשיב, אכן מתגורר הוא בחו"ל ובחר לתבוע את המבקשים בארץ. עצם היותו של בעל דין אזרח זר אין בו כשלעצמו כדי להוות נימוק לחייבו בהפקדת ערובה, במיוחד לא במקרה זה. על המבקשים היה להגיש את הבקשה בשלב ראשוני של ההליך ולא עתה. המבקשים לא הוכיחו ואף לא ניסו להוכיח כי לא יוכלו לגבות הוצאות שייפסקו לזכותם, אם יפסקו. המשיב לא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו מאחר ולא היה בארץ. לא הוכח כי תביעת המשיב סרק. סכום הערובה המבוקש, קרי גובה סכום התביעה, הינו מופרך.

בתשובה לתגובה מוסיפים המבקשים וטוענים שהמשיב לא הצביע על טעם שלא לחייבו בהפקדת ערובה; לתגובה לא צורף תצהיר למרות שרוויה בטענות עובדתיות; הנטל להוכחת מקור כספי לגבייה מוטל על המשיב שלא עמד בנטל זה; סיבת המשיב לאי תשלום ההוצאות אינה מוצדקת ואף אינה נכונה שכן המשיב היה בארץ כשחתם על תצהירו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה סבורה אני כי דינה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 מורה כדלהלן:

"519.(א)בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

דווקא מהאסמכתא שצוטטה ע"י המשיב עולה כי הכלל בערכאה הראשונה הינו שאין להפקיד עירבון להבטחת הוצאות הנתבע. עם זאת כאשר אין התובע מפרט את מענו כנדרש על פי התקנות בדרך כלל יטה ביהמ"ש לחייבו בהפקדת ערובה: "בית המשפט עושה שימוש בסמכותו זו בעיקר כאשר התובע הוא תושב-חוץ או כאשר התובע אינו מציין את מענו בתביעתו... במסגרת האיזון בין השיקולים השונים, כאשר תובע מתגורר בחוץ-לארץ ואין בידיו נכסים בארץ שמהם ניתן להיפרע או שאין הוא ממציא את מענו העדכני כנדרש על פי התקנות, הנטייה היא בדרך כלל לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות." (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית 750 - 751). במסגרת התקנה יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין הצורך להגן, במקרים מסוימים, על זכות הנתבע כי לא ייצא בחיסרון כיס אם תדחה התובענה וכן צמצום אפשרות הגשת תביעות סרק.

בענייננו, המשיב הצהיר בתצהיר השאלון: "אני מתגורר בתורכיה באופן קבוע" (סעיף 10) ובבקשה המוסכמת להארכת מועד להגשת תצהירים כתב בא כוחו: "כידוע המבקש הינו תושב חו"ל ואיש עסקים אשר מרבית עסקיו מחוץ לישראל ולפיכך מתקשה להגיע בכל פעם לצרכי חתימה על תצהירים וכן הגעה לדיונים" (סעיף 2). המשיב גם לא תמך את טענותיו בתצהיר.

זאת ועוד, המשיב לא הצביע על נכס כלשהו ממנו ניתן יהא להיפרע במידה ויחויב הוא בהוצאות. בתצהיר השאלון השיב המשיב בשלילה לשאלות האם יש לו נכסים בארץ והאם מנהל חשבון בנק על שמו בארץ (סעיפים 7 – 8). ודוק: הנטל הינו על המשיב ולא על המבקש, ראו דברי כב' הש' י.עמית בתא (חי') 1126/06 יבגני ספיבק נ' ולנטינה (ויקה) מלניקוב (פורסם בנבו, 19.08.2007): "שלא כטענת המשיב, הנטל להוכיח שיש לו נכסים בארץ, אינו מוטל על המבקשים-הנתבעים אלא עליו, מן הטעם הפשוט, שהמידע נמצא בידיעתו האישית, והוא יכול בנקל לפרט אילו נכסים יש לו בארץ. משלא הוגש תצהיר על ידי המשיב לעניין זה, די בכך כדי לקבל את הטענה העובדתית שאין לו נכסים בארץ."

מהמקובץ עולה שהמשיב אינו מתגורר בישראל ואין בידיו נכסים בארץ. לפיכך, הנני מוצאת מקום להורות על הפקדת ערובה. אעיר כי העובדה שהמשיב לא שילם את ההוצאות שפסקתי בהחלטתי מיום 20.11.2012 כמו גם הסיבה לכך, שלא היה בארץ, מחזקת את מסקנתי. עוד אציין כי איני יכולה לקבוע בשלב זה את סיכויי ההליך שכן, הצדדים העלו טענות עובדתיות רבות שיש צורך ללבנן בראיות.

מהנימוקים שצוינו לעיל, הנני קובעת כי דין הבקשה להתקבל. עם זאת, צודק המשיב שערובה בגובה סכום התביעה הינה מוגזמת. לפיכך הנני קובעת שהמשיב/התובע יפקיד ערובה (מזומן או ערבות בנקאית) בסך 25,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש בתוך 30 ימים ממתן ההחלטה.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.