גבע ואח' נ' ליזיק ואח'

פסק דין

בפני תביעת התובע לחייב את הנתבעת להשיב לידיו את הסך של 9,000 ₪ מתוך הסך של 10,000 ₪ ששילמם לנתבעת עם חתימת הסכם תכנון לצורך הקמת בית חדש עבור התובע (להלן: "ההסכם"). ומנגד, תביעתה של הנתבעת, לפיה ביקשה לחייב את התובע לשלם לה סך של 22,530 ₪.

טענות התובע

התובע טוען, כי ביום חתימת ההסכם, ביום 11.10.09, ומבלי שראתה את המגרש, מיקומו סביבתו וכיוצ"ב, ובניגוד לחוות דעת מקצועית, לפיה לא יתבצע כל תכנון, אפילו רעיוני, קודם הכרת המגרש, הנתבעת העבירה אליו כשמונה סקיצות. התובע טוען, כי מעשה זה מנוגד למקובל בענף התכנון ולמעשה, מצביע על רשלנות מקצועית.

התובע טוען עוד, כי זמן מה לאחר מכן, הנתבעת הגישה לו סקיצות נוספות, שלא התאימו אף הן, לרמת הבניה הנהוגה בקיסריה, על אף כל ההסברים והבקשות ותיאור והצגת רמת התכנון והבניה בקיסריה.

התובע טוען, כי הנתבעת לא התמצאה בסקיצות שנערכו משלא הכינה אותן בעצמה.

התובע טוען, כי בהיות שירות התכנון נשוא ההסכם, הינו שירות אישי, ולאחר ניסיונות והסברים רבים, ולאחר שנוכח לדעת, כי רמת השירות מצויה באי הלימה לשירות המקובל בענף, הבין התובע כי לא יוכל לקבל את השירות המבוקש מהנתבעת. התובע טוען, כי הסכים לשלם לנתבעת, סכום גבוה מראש, לאור העובדה כי התקשרותו עם הנתבעת נעשתה בהמלצת חברים משותפים לו ולנתבעת. התובע טוען עוד, כי ניסה לקבל את כספו חזרה, הן בפניות ישירות לנתבעת והן, דרך החברים המשותפים, אך ללא הועיל ועל כן, נאלץ להגיש תביעתו לבית המשפט.

התובע טוען, כי שכר טרחתה המלא של הנתבעת, עמד על סך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, ומשהודיע לה על סיום ההתקשרות החוזית ביניהם, עוד בתחילת הדרך, ובטרם ביצעה עבודה הראויה לשכר כלשהו, אזי יש לחייבה להשיב לידיו סך של 9,000 ₪ מתוך הסך של 10,000 ₪ ששולמו על ידי התובע בתור מקדמה.

טענות הנתבעת

מנגד, התובעת טוענת, כי התובע היה אמור לשלם לה סך של 26,730 ₪, המורכב מסך של 5,691 ₪ לפי 21 שעות עבודה של יועץ 1, וסך של 17,352 ₪, לפי 72 שעות של יועץ 2, הכל בתוספת מע"מ כחוק, וזאת על יסוד הוראת סעיף 9.0 להסכם. מאחר ושולם לתובעת סך של 10,000 ₪, אזי היתרה שהתובע חייב לשלם לה, הינה בסך של 16,730 ₪. התובעת טוענת עוד, כי התובע חייב לשלם לה סך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק בגינם, וזאת עבור הוצאות משפט שנאלצה להוציא לצורך ההתגוננות מפני תביעת התובע. בסה"כ, הנתבעת טוענת, כי התובע חייב לשלם לה סך של 22,530 ₪.

הנתבעת טוענת, כי התובע נפגש איתה במשרדה לאחר ששמע את שמה, וביקש להתרשם ממנה ומעבודותיה, לקראת בניית ביתו הפרטי בקיסירה. בתום הפגישה, התובע הודיע לנתבעת כי החליט לבחור בה לתכנן את ביתו. התובע מסר לידיה מפת מדידה מצבית עדכנית של המגרש וכן, את הוראות הבינוי של התב"ע החלה, סיכם עמה את שכרה בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק בגינו, לחץ את ידה וביקשה להתחיל בהכנת סקיצות של תכנון רעיוני.

הנתבעת טוענת, כי הכינה סקיצות ברמת פירוט של תוכניות הגשה לקבלת היתר, ומסרה אותן לעיונם של התובע ואשתו. הנתבעת טוענת כי היא לא נהגה לעסוק במלאכת השרטוט בעצמה ואין בכך כל פסול, ובמיוחד כשהסקיצות הוכנו "י אביה שעבד במשרדה כאדריכל בכיר ובעל וותק של 45 שנה.

הנתבעת טוענת עוד, כי ביום 22.10.09 ביקרה במשרדי החברה לפיתוח קיסריה, אצל מתכנן בשם עודד, במטרה לשמוע השגותיו לתוכניות שהכינה. באותה פגישה נכח גם התובע, ובמסגרת אותו ביקור, שארך חצי יום בערך, הנתבעת סיירה עם התובע במגרש המדובר ובמגרשים הסמוכים לו, והתובע לקח אותה לבתים שונים ע"מ להראות לה סוגי חלונות ופתחים וסוגי גמר שונים שהוא מעוניין בהם. עד שלב זה, היה ברור לנתבעת כי היא ממשיכה בעבודה.

הנתבעת טוענת, כי בעקבות אותה פגישה, ערכה הנתבעת שינויים מינוריים באופציות מס' 9 ו- 10 מתוך האופציות שהכינה, וכי ביום 1.11.09 הנתבעת שלחה אותן באמצעות הפקס (כאופציות 11 ו- 12) לאישור התובע. בחלוף יומיים, התקשר התובע לנתבעת, והודיע לה במפתיע, כי אינו מעוניין להמשיך את ההתקשרות ביניהם.

דיון והכרעה

אין חולק כי ת/1 הינו ההסכם שנחתם בין הצדדים. אלא מאי? הנתבעת טוענת כי התובע שינה את הסכום המוסכם ביניהם וביקש לרשום בהסכם, כי שכר טרחתה יהיה בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק בגינו, וכי ישלם לה את ההפרש בסך של 10,000 ₪ במזומן, ע"מ שיחסוך לעצמו את המע"מ בגין הפרש זה.

הנתבעת טוענת, כי בלית ברירה היא חתמה על ההסכם, לפיו שכר טרחתה הנקוב בהסכם עבור ביצוע כלל העבודות נשוא ההסכם, יהיה 15,000 ₪ ובחרה לספוג בעצמה את המע"מ בגין הסך של 10,000 ₪, ששולמו לה במזומן ע"י התובע והוציאה חשבונית מס עבור אותם 10,000 ₪ והעתק הימנה צורף לכתב הגנתה/תביעתה שכנגד. הנתבעת טוענת, כי יתרת שכר טרחתה עבור כלל העבודות נשוא ההסכם, נרשמה בהסכם כתמורה המלאה, כשבפועל, הייתה ביניהם הסכמה בעל פה כמפורט לעיל.

הנני נותנת אימון מלא לטענתה זו של התובעת. טענה זו נתמכת בהסכם (נספח ת/1 בסעיפים 7 ו-8 להסכם). עפ"י סעיף 7, התמורה למתכנן עמדה ע"ס 15,000 ₪, ועל פי סעיף 8 להסכם, סוכם כי התמורה תשולם בשלבים, כאשר על פי סעיף 8.1, סוכם כי 40% מהתמורה ישולמו במעמד חתימת ההסכם. אם טענת התובע נכונה אזי היה עליו לשלם לנתבעת, בשלב המקדמי, סך של 6,000 ₪ (15,000X40%) ולא 10,000 ₪ (25,000X40%) ומששילם התובע מקדמה בסך 10,000 ₪, יש בכך תמיכה דווקא בטענת הנתבעת, לפיה השכר המוסכם בין הצדדים היה 25,000 ₪ ולא 15,000 ₪ כטענת התובע.

אין חולק בין הצדדים, כי התובע רשאי היה לבקש מהנתבעת, לאחר ההתקשרות ביניהם, לבצע רק חלק מהפעולות שפורטו בסעיף 2 להסכם (ר' סעיף 9.0 להסכם) ובכך, להביא לידי סיום ההתקשרות ביניהם. אך, בתנאי שהתובע יודיע על כך לנתבעת, וכן ישלם לה את התמורה עבור הפעולות והשירותים שנעשו, עד קבלת ההודעה. הצדדים הוסיפו וציינו, שבמידה והודעת הסיום תינתן בשלב ג' (סעיף 8.4) יהיה התובע מחויב לשלם לנתבעת את מלוא התמורה (גם עבור שלב ב' וגם עבור שלב ג')".

ומה קורה אם הודעת הסיום ניתנה לפני שלב ג'?