פסק דין
תביעה זו היא בשל שני עניינים.
עניין ראשון
התובע קיבל חזקה בדירה שרכש ביום 18.9.07. לטענתו, מספר ימים לאחר מכן הוא הודיע לנתבעת על שינוי מחזיק במד המים. למרות זאת, הנתבעת לא שינתה את שם המחזיק בדירה, ברישומיה, והמשיכה לשלוח את החשבונות למוכר הדירה. בשל כך, שולמו חלק מן החשבונות באיחור והושתו עליהם ריבית והצמדה וכן קנס. את כל אלה מבקש התובע להחזיר לו, סך של 647 ₪.
הנתבעת מפנה אותי לכך שבקשה לשינוי מחזיק במד מים צריכה להיעשות על פי הנהלים הקבועים אצלה, תוך צירוף כל המסמכים הרלוונטים. לגירסתה, במקרה דנן, הבקשה לשינוי מחזיק במד המים נשלחה לראשונה רק ביום 31.3.08 והיא הגיעה אל הנתבעת ללא מסמכים מאמתים. אלה הגיעו רק ביום 23.1.09, ורק אז יכלה הנתבעת לבצע את ההעברה.
לאור מחלוקת עובדתית זו, בדקתי את החומר שהגיש התובע.
התובע טוען כי הוא פנה אל הנתבעת ימים ספורים לאחר שקיבל את החזקה בדירה. לא ראיתי תיעוד לכך בחומר שהוגש לי.
התיעוד הראשון בדבר פנייה לנתבעת הוא מיום 12.2.08 (ת/1), כהערה על גבי מכתב של הנתבעת למוכר הדירה. בהערה זו לא מוזכרת פנייה קודמת. גם לא מוזכר כי צורפו מסמכים כלשהם אליה.
מיותר לציין כי פנייה זו אינה על פי הנהלים של הנתבעת.
הפעם הראשונה בה התובע פנה אל הנתבעת, על פי הנהלים, על גבי הטופס המתאים, היא בפנייה מיום 28.3.08 (ת/3). לטופס לא צורפו המסמכים הנדרשים והתובע מציין על גבי אותו הטופס כי אלה נשלחו עוד ביום 20.2.08.
לא ראיתי תיעוד על משלוח המסמכים ביום 20.2.08 או במועד אחר.
על גבי הודעת תשלום מיום 7.4.08 (ככל הנראה) (ת/4א), מציין התובע כי הוא ביקש כבר בעבר לרשום את מד המים על שמו, אולם גם תזכורת זו לא מהווה פנייה כראוי.
ביום 5.1.09 שלח התובע טופס נוסף של שינוי חזקה, בצירוף מסמכים נוספים, לפי בקשת הנתבעת (כאמור בסעיף 4.ו. לתביעתו).
לאחר מכן הועברו הזכויות במד המים על שם התובע.
מן המפורסמות שהבירוקרטיה היא בגדר "רע הכרחי", כיוון ששני פנים לה - בפן האחד היא בגדר הכרח, כדי ליצור מנגנון יעיל ומהיר למתן שירות ללקוחות רבים. כאשר הטפסים הם אחידים והנהלים הם ברורים, הפקיד המטפל בלקוחות אינו נדרש לקרוא, לחקור ולדרוש בעומקם של דברים.
בפן השני, הבירוקרטיה מתגלה בהיבט הרע שלה, כאשר האזרח יכול למצוא את עצמו נכתש עד דוק בין נהלים מורכבים, טפסים מעיקים ופקידים אטומים.
כדי לצמצם את הרע שבתהליך הבירוקרטי, כל מערכת בירוקרטית, ותהא גדולה וסבוכה ככל שתהא, צריכה להשאיר לעצמה מרווח שיקול דעת אנושי, לאותם מקרים חריגים אשר אינם יכולים "להיכנס" בתוך "קו ההתנהלות" של הכלל והשיגרה. עליה ליצור מנגנון אשר יאפשר מתן שירות ראוי ומכובד, גם שלא על פי הנהלים הבירוקרטייים.
בענייננו, אין ספק כי הנתבעת היא גוף גדול הנותן שירות למספר רב מאוד של לקוחות. אין ספק כי ככזו, היא נדרשת לפעול בדרך בירורקטית שתאפשר לה ליתן את השירות באופן המהיר והיעיל ביותר.
השאלה היא, על כן, כפולה – ראשית, האם התובע, במקרה דנן, פעל על פי הנהלים ולמרות זאת לא קיבל את השירות. שנית, אם לא פעל על פי הנהלים, האם זה המקום בו היתה צריכה הנתבעת להפעיל שיקול דעת אנושי וליתן את השירות שלא על פי הנהלים.
לשאלה הראשונה, התשובה נראית ברורה מאליה. התובע לא הצליח לשכנעני כי הוא פעל על פי הנהלים. לא שוכנעתי כי התובע פנה אל הנתבעת על גבי הטפסים המתאימים ולא שוכנעתי כי הוא צרף לטפסים את המסמכים הנדרשים.