גביש נ' בנק פועלים ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת סיגלית גץ-אופיר) מיום 22.2.12, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לבטל את החלטת כבוד הרשמת מיום 12.2.12, בה הורתה על מימוש כספי המבקש בסך 343,067 ₪ המוחזקים ע"י הצד השלישי והעברתם לתיק הוצל"פ מס' 02-99625-08-1 שהינו תיק איחוד (להלן: "תיק האיחוד") לשם חלוקתם לנושים.

יחד עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע" של ההחלטות האמורות (להלן: "ההחלטות") המורות על מימוש כספי המבקש.

אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, באתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות, ללא צורך בקבלת תשובות המשיבים.

המבקש הינו גזבר של רשות מקומית, וכחלק מתנאי העסקתו הופרשו לטובתו, ומופרשים גם כיום, כספים לקרן השתלמות, המנוהלת ע"י הצד השלישי (להלן: "הקרן"). המבקש הינו גם החייב בתיקי הוצל"פ שאוחדו במסגרת תיק האיחוד, ומשלם במסגרת תיק האיחוד תשלומים חודשיים.

כאמור, לאחר הטלת עיקול על כספי המבקש המוחזקים בקרן הורתה כב' הרשמת על מימוש העיקול והעברת הכספים לתיק האיחוד לצורך חלוקתו.

יוער כי מן ההחלטות עולה כי הקרן הגישה ללשכת ההוצל"פ בקשה למתן הוראות בה הודיעה שנוסף על העיקול אשר נרשם במסגרת תיק האיחוד, נרשמו בקרן שני עיקולים נוספים: עיקול ע"ס 126,426 ₪ בתיק הוצל"פ 13-09913-07-5, וכן עיקול ע"ס 265,820 ₪ בתיק הוצל"פ 02-38644-07-4. כב' הרשמת הורתה כי הכספים יועברו לתיק האיחוד בצירוף הפרטים בנוגע לעיקולים הנוספים ולאחר מכן תבוצע חלוקה.

תמצית טענות המבקש:

1.תקנון הקרן אוסר על עיקול ושעבוד הכספים (המבקש מפנה לסע' 6.1, 10.2, 10.6 לתקנון).

2.קרן השתלמות מורכבת מהפרשות מצד המעביד ומצד העובד, והיא נועדה לצורך השתלמותו המקצועית של העובד. לכן, היא אינה נחשבת כחסכון, שכן אין לראות בה כקרן נזילה כל עוד העובד אינו מנצל את זכותו ליציאה להשתלמות. מכיוון שחלק מההפרשה מקורו בשכר העובד, הרי שאף יש לראות בה כשכר עבודה המוגן מפני עיקול.

3.הזכות למימוש הכספים טרם נתגבשה, כל עוד לא משך המבקש את הכספים מן הקרן (והוא אף ממשיך להפקיד אליה), ועל כן לא ניתן להטיל עיקול על הכספים המופקדים או לממשם.

בהקשר זה מפנה המבקש אל בר"ע (ת"א) 2662/04 גל קור המרכז המקצועי למיזוג אוויר בע"מ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ (בניהול מיוחד) (23.12.08) (להלן: "עניין גל קור").

4.החוק אוסר על עיקול כספי המבקש בקרן השתלמות. טענה זו מבסס המבקש על סעיף 25 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן: "חוק קופות גמל"). לחילופין מבוססת הטענה על סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים").

דין הטענות להידחות.

ראשית, למותר לציין כי המבקש לא הצביע על מקור נורמטיבי, או אסמכתא כלשהי, מכוחם ניתן יהיה לראות בכספים המופקדים בקרן השתלמות משום שכר עבודה המוגן מפני עיקול.

אשר לתקנון הקרן - הוא אינו אוסר על עיקול כספים. תקנון הקרן קובע כי לא ניתן לעקל זכויותיו של עמית אלא "בכפוף ובהתאם להסדר החוקי" (סעיף 6.1). התקנון כשלעצמו, אפוא, איננו מקור עליו ניתן לבסס את הטענה בדבר איסור עיקול, אלא יש לפנות להסדר החוקי.

עם זאת, התקנון מאפשר ללמוד על "מצבם" של הכספים המופקדים וה"נסיבות" בנוגע אליהם, ככל שיש לנסיבות אלה משקל לעניין יישום ההסדר החוקי.

בענייננו, סעיף 10.7 לתקנון (ולא 10.6 אליו מפנה המבקש) נותן תשובה ברורה וחד משמעית באשר לנסיבות אלה; מכיוון שתמו שש שנות חסכון, רשאי המבקש "למשוך כספים לכל מטרה".

עניין גל קור, אליו הפנה המבקש, אינו תומך בטענותיו. נהפוך הוא. לא זו בלבד ששם דובר בכספים שהופקדו בקרן פנסיה, כלומר שהיו מיועדים לקצבה, ואשר לפחות חלקם אף הופקדו כפיצויי פיטורים, אלא שאפילו לגבי כספים אלה, נפסק כי:

"כשזכותו של החייב נתגבשה וגמלה, אין מדובר עוד בכספי פנסיה הראויים להגנה. החייב יכול לממש את הכספים שנצברו לזכותו, ומכאן שכספים אלה הם כספי החייב וניתן להטיל עליהם עיקול.