גביזון נ' כהן ואח'

החלטה

1.בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקשים ביום 10.3.13, בהעדר הגנה.

יצוין כבר כעת, כי לא ברורה הטענה לפיה לכאורה הוגשה הבקשה לביטול רק מטעמו של המבקש, שכן עיון בבקשה לביטול פסק הדין מיום 5.5.13 (הראשונה והמכותרת "בקשה להוצאה לפועל", ואשר הוגשה בטרם היו המבקשים מיוצגים), מלמד כי הבקשה מוגשת בשם שני המבקשים (אף כי תצהיר מטעם המבקשת לא צורף תחילה לבקשה ראשונית זו, אלא תצהיר מטעם המבקש בלבד).

כך, מצוין בכותרת הבקשה בחלק "פרטי המבקש": "כהן דוד וסיגל", בגוף הבקשה מצוין: "אני לא קיבלתי שום דואר ולא חתמתי על שום דואר ואין חתימת מסירה לי וגם לכהן סיגל" "נבקש בכל לשון או בקשה להעתר כי אני לא יודע על מה אני ואשתי סיגל נתבעים" (כלל ההדגשות מעתה ואלך אינן במקור – ע.כ.).

אף בקשה מאוחרת, מיום 28.5.13, שעניינה עתירה למתן החלטה בבקשה הנ"ל בהעדר תגובה, הוכתרה כמוגשת מטעמם של שני המבקשים ובמסגרתה צוין ברחל בתך הקטנה כי מבוקש גם ביטול הליכי ההוצל"פ בנוגע לשניהם.

מלבד העובדה כי יצירת הפרדה בין שני המבקשים לנוכח מסכת העובדות המתייחסת לשניהם כאחד והיותם זוג נשוי המתנהל יחדיו גם באשר להתנהלות נשוא התובענה, אינה אלא מלאכותית, לא מצאתי מדוע שלא להתיר למבקשת, בנסיבות האמורות לעיל בהן שוכנעתי כי המדובר בהגשת בקשה משותפת, לתקן מחדלה ע"י צירוף תצהיר מטעמה לבקשה, כפי שנעשה בפועל.

2.לגופה של בקשה, ולאחר עיון הרי שלנוכח הספק בהמצאת כתב התביעה למבקשים, דין הבקשה לביטול פסק הדין להתקבל.

המבקשים טוענים כי לא קיבלו את כתב התביעה, אלא שעותק פסק הדין נמצא זרוק בלובי הבניין בו מתגוררת בתם, ולאחר שזה נמצא על ידה ונמסר להם, פעלו להגשת בקשת הביטול. יוער בעניין זה כי בקשה הביטול הוגשה כחודש ושלושה שבועות בלבד לאחר מועד מתן פסק הדין, וכי מעולם לא הוצגה כל אסמכתא בדבר המצאת פסק הדין למבקשים, לא כל שכן בדבר מועד ההמצאה.

המבקשים מציינים כי הכתובת בה בוצעה לכאורה ההמצאה (ע"י הדבקה על דלת הדירה, לנוכח סירוב נטען לקבל), אינה ולא היתה מעולם כתובת מגוריהם, כי אם הינה כתובתה של בתם (אשר מצאה כאמור מאוחר יותר עותק פסק הדין בלובי בניין מגוריה) וכי הם מתגוררים ברח' הראשונים 26/3 באשדוד, כתובת שאף רשומה ככתובתם במרשם האוכלוסין. המבקשים טוענים אפוא כי לא קיבלו בפועל את כתב התביעה ומשאינם מתגוררים כלל בכתובת אליה נשלח המוסר לבצע את המסירה, אין המדובר כלל בהמצאה כדין.

המבקשים הציגו אסמכתאות לטענותיהם, הסכם השכירות של בתם בכתובת ההמצאה ואישור מרשם האוכלוסין באשר לכתובתם הנכונה.

המשיב טוען מנגד כי אין משמעות במקרה זה למקום מגוריהם בפועל של המבקשים שכן בהתאם לתצהיר המוסר המדובר במסירה למבקשים בעצמם.

אלא, שעיון בתצהיר המוסר מלמד כי לא כך הם פני הדברים. בתצהירו מציין השליח כי לאחר פעמיים שהגיע "לכתובת הנתבעים" כדבריו, בהן לא נמצא איש בבית, הגיע בפעם השלישית וכהצהרתו: "ביום 13.1.13 בשעה 17:10, הייתי בכתובת הנתבעים ולאחר שהנתבעים סרבו לחתום על קבלת כתב בי דין, ביצעתי הדבקה על דלת ביתם".

לא הוברר עד כה, על אף מספר הזדמנויות שעמדו לשם כך, כיצד ומדוע סבר השליח כי המדובר בכתובת המבקשים ומדוע לא פעל המשיב לאמת עובדת מגורי המבקשים במקום ביצוע ההדבקה, על מנת למנוע ספקות באשר להמצאה מלאה למבקשים.

כך, אף טענת המשיב בסעיף 22 לתגובתו לפיה המבקשת עצמה הזדהתה בפני השליח עת נפתחה הדלת, אינה מגובה בתצהיר השליח, היא אינה מוזכרת בו כלל ואינה עולה מהאמור בו.

3.אין צורך להכביר מילים בדבר חשיבות המצאתו של כתב טענות פותח לידי בעל דין, וכנגזרת, חשיבות ההקפדה על מתן הזדמנות נאותה לבעל הדין להתגונן בפני תובענה המוגשת כנגדו, המהווה זכות חוקתית.

ר' למשל דברי כב' הש' א' פרוקצ'יה ברע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה):

"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו." 

הדברים נאמרים במיוחד על רקע הספק בהמצאת כתב התביעה כדין למבקשים וקבלתו בפועל על ידם, וכמובן מבלי להביע כל עמדה, גם באשר לסיכויי ההגנה הנלמדים לכאורה מן הטענות העובדתיות הנוגדות והצריכות למצער בירור לגופן.

יש לזכור, כי בשלב הנוכחי אין מבקש הביטול נדרש להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית, כי שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט ליתן החלטה שונה מזו שניתנה.

הטענות נותרות בשלב זה שנויות במחלוקת, וודאי מקום שהמדובר בתובענה שמרכיבה העיקרי הינו תביעה בגין נזקים נטענים למושכר בשווי של 97,000 ₪, לא ניתן לקבוע ממצאים שבעובדה בשלב זה ובוודאי שלא ניתן לשלול על אתר הגנת המבקשים.