פסק דין
לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעות לפצותה בסך של 50,000 ₪ בגין נזק שנגרם לה שעה שנפלה עקב מפגע בתחומי עיריית נתניה.
בכתב התביעה טענה התובעת כי ביום ה – 28.9.2011 בעת שצעדה ברחוב שער הגיא בנתניה, נפלה עקב מפגע שהיה במדרכה ונחבלה בראשה, בברכה, ידה השמאלית ופניה.
לטענתה, איבדה את ההכרה ולאחר ששבה להכרה הגיעה לבית החולים, טופלה ונשלחה לביתה עם הנחיה למנוחה ל – 10 ימים.
בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות על הסף בהעדר יריבות שעה שאינה אלא סוכנות הביטוח של הנתבעת 1. באשר לטענות כתב התביעה לגופן, טענו הנתבעות, כי לא קיים מפגע במקום, לא ניתן לראות במקום בו אירע האירוע ככזה בו קיים מפגע, וממילא לא ניתן לומר כי הנתבעת 1 התרשלה בדרך התנהלותה באופן כלשהי.
באשר לנזקים – הכחישו הנתבעות את טענות התובעת, וביקשו להפנות את שימת הלב להעדרם של מסמכים מהותיים כגון חוות דעת רפואית או ראיות נוספות לעניין הנזק הנטען.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לתצהירי הצדדים, עדויותיהם וסיכומיהם בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. טעמי והיקף החלטתי להלן.
אקדים ואומר כי נתתי אמון בעדותה וגרסתה של התובעת באשר למועד ודרך התרחשות התאונה. התרשמותי הבלתי אמצעית מן התובעת הייתה כי היא אינה מבקשת אלא לתאר את האירוע כפי מיטב זיכרונה. אציין כי מסקנתי זו נובעת, בין היתר, מבהירות העדות, העדר הסתירות בין העדות למסמכים והתצהירים, כמו גם פשטות תשובותיה של התובעת.
עוד אציין כי המסמכים אשר נלוו לתצהיר העדות הראשית וכתב התביעה עומדים בתמיכה ישירה לגרסתה של התובעת, לרבות מכתב שחרור מבית החולים "לניאדו" בנתניה והמסמכים מקופת החולים.
השאלה הנוספת אליה נדרשתי הינה האם הרימה התובעת את הנטל להוכיח כי התאונה התרחשה עקב קיומו של מפגע, וכי הנתבעת 1 או מי מטעמה אחראיות להיווצרותו או העדר מניעתו של אותו מפגע.
בעניין זה הוצגו לעיוני תמונות צבעוניות מטעם התובעת, כמו גם תצהירו של מר דגן האחראי לסיכונים ברשות המקומית בצירוף צילום שנערך על ידו במקום.
צודקות הנתבעות בטענתן כי לא ניתן להציב בכל מדרכה פועל או נציג של העירייה וכי לא כל חריץ או שינוי במפלס המדרכה מהווה מפגע. כפי שטען ב"כ הנתבעות, הרחובות אינם משטח סטרילי וניתן לצפות כי יהיו במקום שיפועים או קילופים.
בנוסף, לא בכל מקום בו קיים נזק, יש גם מזיק.
השאלה אליה אני נדרשת הינה האם יש לראות ב"חור" שהוצג לעיוני על ידי שני הצדדים, כמפגע.
אני סבורה כי התשובה לכך היא חיובית.
אדגיש כי לשיטתי, והתרשמותי עומקו של ה"חור" הוא זה אשר יש בו, בעיקר, כדי להביא למסקנה כי אכן מדובר במפגע, שעה שמדובר בחור עמוק יחסית.
טען מצהיר הנתבעת כי במקרים שונים כאשר מדובר במפגע עמוק, הוא מציב לצד המפגע חפץ אשר יכול להצביע על גודלו או עומקו כגון עט. במקרה דנן לא נעשה הדבר ומהתרשמותי שלי, ניתן היה לראות כי אכן מדובר ב"חור" עמוק, אשר בשל עומקו, מהווה מפגע.
העדר האינדיקציה הנגדית של הנתבעת בנושא זה, עומדת לחובתה.
אני ערה לעובדה כי הנתבעת 1 לא ראתה במקום בו ארע האירוע נשוא התביעה, כמקום בו קיים מפגע. מעדותו של מר דגן עלה כי גם לאחר שהתקבלה תלונתה של התובעת ביום 29.9, לא פעלה הנתבעת 1 לבירור הסוגיה, אלא בעבור חודשים ארוכים. אלא שעובדה מלמדת כי לכאורה אין קשר בין מועד הדיווח למועד תיקון הליקוי במקרה הנדון. נוכח כך, גם טענת הנתבעת כי לא יכלה לפעול לתיקון הליקוי, שעה שלא הייתה מודעת לו, תמוהה.
מעדות התובעת עלה כי עקב נעלה נכנס לאותו "חור", והיא הושלכה עקב כך ונפגעה בחלקים שונים של גופה. מכאן, כי אותו מפגע, ודווקא עומקו, הוא אשר גרם, בפועל, לנזקי התובעת.