ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
|
15793-07-11
20/02/2012
|
בפני השופט:
יעקב שקד
|
- נגד - |
התובע:
זקלין גבאי
|
הנתבע:
1. אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בעמ 2. איילון חברה לביטוח בעמ
|
פסק-דין |
פסק דין
מבוא וטענות הצדדים
התובעת , בת 69, עותרת לפיצוי בסך 15,000 ₪ מאת הנתבעת.
התביעה נסובה אודות תקרית, מצערת יש לומר, שאירעה לתובעת: ביום 1.3.10 נסעה התובעת באוטובוס של הנתבעת מחדרה לתל אביב.
בהגיע האוטובוס ליעדו בתל אביב, ירדה ממנו התובעת ופסעה לתא המטען על מנת להוציא מזוודה שלה ממנו. נוכח העובדה שהמזוודה נדחקה לתוך התא הגדול, ונוכח כוחה הפיזי המוגבל של התובעת ובהתחשב בגילה, נאלצה להכניס את גופה לתא המטען.
בשלב זה, ללא כל התראה – סגר נהג האוטובוס את דלת התא והיא נלכדה בפנים.
לאחר נסיעה קצרה – יחסית – של מספר דקות, בה הלמה התובעת בחוזקה על דלת התא וצעקה לעזרה, הבחינו הנוסעים בזעקותיה והנהג עצר האוטובוס, פתח את דלת התא והיא יצא ממנו. מכאן תביעתה.
בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים באופן סתמי את הטענות. בדיון בפני הודה נציג הנתבעים כי הנתבעים אינם מכחישים את האירוע (עמ' 2 לפר' ש' 7).
בסיכומיו טען נציג הנתבעת, לראשונה, כי לשיטתו מדובר בתאונת דרכים, עליה חלים הדינים הרלבנטיים. טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה. למרות זאת ובשל העובדה שמדובר בבית משפט לתביעות קטנות, אדון בה.
דיון והכרעה
שימוש ברכב מנועי מוגדר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, כך:
"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו דחיפתו או גרירתו.."
ברע"א 9084/05 אגד נ' ינטל (29.10.07 - פורסם בנבו) צמצם בית המשפט את קשת המקרים הבאים בגדר "שימוש ברכב מנועי" וקבע כי:
"הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע הנסיעה מהווה חלק אינטגראלי מהליך הנסיעה עד שיש לראות בה "נסיעה" אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים ובכלל זה הקרבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של מתחם הסיכון התעבורתי" (פיסקה 7 לפס"ד)
וברע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח (4.2.09 – פורסם בנבו) נקבע כי :
"אכן פרשנות המונח "נסיעה ברכב" הורחבה בפסיקה ונקבע כי היא חורגת מפעולת הנסיעה הפיסית ברכב אך נראה כי המקרים הנופלים בגידרה חייבים להיות קשורים בקשר ממשי לנסיעה בפועל (פיסקה 8 לפס"ד)
לטעמי, האירוע נשוא התובענה הינו בגדר תאונת דרכים.
האירוע קרה כאשר האוטובוס היתה בעת נסיעה והתובעת מצויה בתוכו, לאחר שניסתה להוציא את מזוודתה מתא המטען.
לדידי, מדובר באירוע שכולו קשור בטבורו לנסיעה ברכב ומהווה חלק אינטגרלי ממנה, וככזה, מהווה תאונת דרכים.
בכל מקרה, ראוי לציין כי נוכח הסכום שהחלטתי כי יש לפסוק לתובעת בגין האירוע, כאמור להלן, ובשים לב לתקרת הסכום בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, הרי שאין נפקא מינא אם האירוע הינו תאונת דרכים אם לאו.