גבאי ואח' נ' הראל-חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית בסכום של 9,314₪, בשל נזקים שנגרמו לרכבם של התובעים בעקבות תאונת דרכים, וכן בשל נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בשל הפרת חובותיה של הנתבעת, אשר נקבעו על פי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן- "חוק חוזה הביטוח") .

אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהנתבעת חבה באחריות לנזקיהם של התובעים בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 09.11.08, בשעה שהתובעת נהגה ברכבה בכביש ירושלים- תל אביב. אין בין הצדדים גם מחלוקת על היקף הנזקים אשר נגרמו לרכב, על פי חוות דעתו של השמאי אשר בדק את הרכב.

השאלה שבמחלוקת נוגעת לדרישות אשר הועלו על ידי הנתבעת כתנאי לביצוע תשלום דמי הביטוח, והאם הדרישות האמורות עולות בקנה אחד עם הוראות סעיף 23 לחוק חוזה הביטוח.

גרסת התובעים

לטענת התובעים, ביום 01.12.08 הגישו לנתבעת את תביעתם לתשלום דמי הביטוח, כמבטחת רכבו של הרכב הפוגע. ביום 28.12.08 התבקשו לטענתם, להמציא שורה של מסמכים, כגון רישיון רכב, דוח שמאי, תמונות הנזק, חשבונית המוסך, ואישור על אי הגשת תביעה. בתגובה, המציאו התובעים לנתבעת ביום 29.3.09, את כלל המסמכים שנדרשו על ידה, למעט טופס אי הגשת תביעה.

בד בבד הפנו התובעים את הנתבעת לכך שמלוא המידע באשר לאי הגשת תביעה נמצא בידה, שכן גם רכבם, ולא רק הרכב הפוגע, מבוטח באמצעותה.

לטענת התובעים, לאחר שחלף למעלה מחודש ימים, פנו לנתבעת ביום 3.5.09, וטענו בפניה שהימנעותה מפיצויים במשך תקופה כה ממושכת גורמת להם נזקים נוספים, מעבר לנזקי התאונה. בתגובה קיבלו את מכתבה של הנתבעת מיום 19.05.09, שבו נרשם בזו הלשון: "נתבקשתם בחודש דצמבר 2008, להעביר אישור אי הגשה מקורי".

ביום 18.6.09 פנתה התובעת לנתבעת, קבלה על כך שסכום הפיצוי טרם שולם לה, הפנתה לחוק חוזה הביטוח, ושלחה את המסמך המבוקש. המסמך אשר צורף למכתב היה ה"דווח על תביעות רכב רכוש בשלוש השנים האחרונות", שאותו קיבלה התובעת מאת הנתבעת.

לטענת התובעים, מאז משלוח המכתב האמור ועד הגשת התביעה, לא נענו על ידי הנתבעת. בעקבות דין ודברים זה פנו התובעים לעו"ד, ובעקבות יעוץ שקיבלו ממנו הגישו את התביעה שבפני.

9.לטענת התובעים הפרה הנתבעת חובה חקוקה המוטלת עליה, בכך שנמנעה מלמלא את חובותיה המוטלות עליה על פי חוק חוזה הביטוח ועל פי הסכם הביטוח כאחד.

10.במהלך הדיון שהתקיים בפני קבלו התובעים על התנהלותה של הנתבעת שגזלה מהם זמן רב, אילצה אותם לפנות לעו"ד ולהגיע לבית המשפט, וגרמה להם נזקים רבים: לדברי התובע -

"אני שלוש פעמים נדרשתי להגיע למוסך לאוטו, אנו גרים במודיעין. דרשנו בכתב התביעה רק 750 ₪ למרות שיום עבודה הוא 2,000 ₪. לעניין הוצאות עו"ד, עברה בינתיים שנה מיום התביעה. אנו מדברים של שנה וחצי אחרי. אין שום סיבה שחב' הראל לא תשלם ריבית והפרשי הצמדה על הסכום. אני מגיש אישור על תשלום אגרת בית משפט. לא טרחו לענות לנו ועל כן שנינו וכן התינוק שנולד לפני חודש נאלצנו להתייצב היום באולם בית המשפט. "

11.התובע העיד על כך שלפני הדיון הציע לנתבעת לסיים את המחלוקת בפשרה, על מנת להימנע מהצורך להגיע לאולם בית המשפט ולבזבז זמן יקר, ואולם מכתב ששלח לנתבעת ביום 11.5.10 כלל לא נענה.

12.בכתב התביעה פירטו התובעים את נזקיהם כדלהלן: תיקון הנזקים על פי חשבונית וחוו"ד שמאי- 4,449 ₪, ירידת ערך- 1,080 ₪, שכ"ט שמאי- 635 ₪, השבתת הרכב לשלושה ימים ואובדן ימי עבודה- 750 ₪, הוצאות עו"ד ומשפט- 1,000 ₪, עלות "התכתבות עודפת" עם הנתבעת - 500 ₪, הפרשי הצמדה וריבית - 900 ₪. סה"כ-9,341 ₪.

גרסת הנתבעים

13.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובעים בחרו להפנות את תביעתם אליה במסגרת ביטוח צד ג' של הנתבע 2, ועל כן נדרשו להציג בפניה גם אישור המעיד על אי הגשת התביעה. לטענתה, אף שהיא המבטחת של שני כלי הרכב המעורבים בתאונה, אין היא רשאית להוציא אישור אי הגשת התביעה בשמם של התובעים, שכן רק המבוטח על פי הפוליסה, והוא בלבד, רשאי לבקש אישור בדבר אי הגשת תביעה.

14.לטענת הנתבעת, לאישור האמור נודעת משמעות רבה, שכן יש בו כדי להעיד על כך שהתובע לא קיבל פיצוי ממבטחיו, ומאידך הוא מנוע מלעשות כן כל עוד לא ישיב למבטחת את האישור המקורי.

15.לטענה הנתבעת, עד עצם היום הזה נמנעו התובעים להגיש אישור בדבר אי הגשת תביעה, והסתפקו בהגשת הדיווח השנתי הסטנדרטי שמקבל כל מבוטח מחברת הביטוח על העדר תביעות רכב. כן טענה הנתבעת שהיא פעלה בהתאם לחובות המוטלות עליה על פי סעיף 23 לחוק חוזה הביטוח.

16.במהלך הדיון שהתקיים בפני טען נציג הנתבעת שהנתבעת ביצעה את תשלום הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, וזאת לפנים משורת הדין, ולאחר קבלת אישור מיוחד. כראיה הגיש נציג הנתבעת לבית המשפט העתק מכתב ששלחה הנתבעת אל התובעים ביום 24.03.10 (מוצג נ/1), לפיו ל"צרכי מו"מ בלבד ומבלי לפגוע בזכויות ובטענת ההתישנות", שולם סכום של 6,500 ₪, המורכב מנזק בסכום של 4,448 ₪, ירידת ערך בסכום של 1,080 ₪, שכ"ט שמאי בסכום של 635 ₪, והוצאות בסכום של 337 ₪. התובע הכחיש במהלך הדיון שקיבל את הסכום האמור, ונציג הנתבעת התחייב ש"במידה והכסף לא שולם אנו מתחייבים לשלם זאת במיידית".