פסק דין
א.המבקש הוא תושב הכפר סאג'ור, מחזיק בדירת מגורים בתחום השטח המוניציפלי של המועצה המקומית סאג'ור (להלן: "המשיבה"), וחייב בתשלום ארנונה כללית ותשלומי חובה למשיבה.
במהלך השנתיים שקדמו להגשת התובענה שילם המבקש מפעם לפעם תשלומי חובה למשיבה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980, כשלפי החוק הנ"ל לחובות שבפיגור נזקפים הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, וכן ריבית בשיעור של 0.75% לחודש, שהם 9% לשנה, ו-18% לשנתיים.
ב.ואולם, בפועל נהגה ונוהגת המשיבה לחייב אותו ואת הקבוצה המיוצגת בתשלום הריבית על תשלומי החובה בשיטת "ריבית דריבית", דהיינו, מוסיפה מידי חודש בחודשו ריבית על הקרן בתוספת הריבית שכבר נצברה לתחילת החודש, ומכאן שהריבית השנתית מגיעה לכדי 9.38% לשנה (במקום 9%), ו-19.64% במקום 18% לשנתיים פיגור.
לפי חישובו של המבקש, גבתה ממנו המשיבה בתקופה הרלוונטית להליך זה, ריבית ביתר בשיעור של 84 ₪ (בשנים 2011-2012), משמע, ריבית בשיעור של 9.4% לשנה (במקום 9%) וזאת על יתרת חוב הארנונה נכון ליום 30.12.12.
לפי הערכת המבקש, סכום התביעה הייצוגית הוא 654,000 ₪.
ג.ביום 6.6.13 הגישה המשיבה הודעת חדילה לפי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות. לפי האמור בהודעת החדילה, מאז נבחר ראש המועצה הנוכחי ביקש הוא מן החברה לאוטומציה (אשר היא המעמידה לרשות המשיבה מערכת ממוחשבת לגביה עירונית) להחיל את שיטת הריבית הנומינאלית ולבדוק את שיעור גביית הריבית, אך בקשותיו לא הועילו.
מציינת המשיבה בהודעתה, כי לאחר בדיקה מדוקדקת של הנושא, ניתן היה להחיל את שיטת גביית הריבית הנומינאלית, וזאת בתוקף מתאריך 1.1.09, ולכן אין עוד צורך להמשיך בהתדיינות.
ד.להודעת החדילה מצורפת התכתבות על כך ששיטת הריבית אצל המשיבה כיום היא שיטת הריבית הנומינאלית בתוקף מיום 1.1.09. מבוקש בהודעה להורות על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות בשים למצב הסוציו-אקונומי הירוד של היישוב, ובהתחשב בכך שהרשות נמצאת בעיצומה של תכנית הבראה מטעם משרד הפנים, כשתקציבה השנתי עומד על 17 מיליון ₪ ותלוי ועומד נגדה איחוד תיקים על סך כ-3.5 מיליון ₪, וכן קיים גרעון שוטף מצטבר על סך 34 מיליון ₪, ולפיכך חיוב המשיבה בתשלום גמול ושכר טרחת עו"ד יבוא על חשבון מתן שירותים לתושבים ועל חשבון משכורות עובדים, וכן על חשבון חינוך ילדי הכפר ורווחת התושבים, ויהווה חריגה מתכנית ההבראה.
ה.המבקש הגיש בקשה לפסיקת גמול וכן שכר טרחת עו"ד, בציינו שבהודעת החדילה לא היתה כל התייחסות לגביית היתר שנעשתה על ידי המשיבה, מה שמחזק את הערכת סכום התובענה (654,000 ₪) שנגבה שלא כדין. מוסיף ב"כ המבקש, שחישוב הסכום נעשה על ידי מומחה מטעם המבקש בהתבסס על דו"חות משרד הפנים, וחוות דעת מקצועית שצורפה לבקשה (הכוונה לחוות דעתו של רואה החשבון מחמוד מג'דוב).
ו.נטען על ידי ב"כ המבקש, כי אין לקבל את טענת המשיבה לפיה הטעות רובצת לפתחה של החברה לאוטומציה, שהרי החברה הנ"ל ממילא אינה צד לענין, ומכל מקום מי שהפיק רווחים שלא כדין זו המשיבה.
ז.המבקש טוען, שאין לקבל את נימוקי המשיבה בדבר הימנעות מפסיקת גמול ושכר טרחת עו"ד, ומפנה לשיקולים שבסעיפים 22+ 23 של חוק תובענות ייצוגית, ולאמור בנושא זה בפסיקה, כששיעור הגמול ושכר הטרחה אמורים לשמש תמריץ כלכלי לתובע הייצוגי ולעורך הדין להגשת תביעות ייצוגיות נגד הרשויות המינהליות.
ח.להגשת התביעות הייצוגיות, כך נטען, יש חשיבות בהרתעת הרשות הציבורית, דבר המשמש כלי לשמירת שלטון החוק, הואיל ועל ידי כך מבינה המשיבה שעליה לנהוג בעתיד בזהירות מוגברת כי פעולותיה ייבדקו.
ט.מוסיף ב"כ המבקש, שחברי הקבוצה המיוצגת הפיקו תועלת מן האפקט החינוכי וההרתעתי של התביעה, שגם היתה לה השפעה מהותית על שמירת שלטון החוק, שכן בעקבות הבקשה חדלה המשיבה מלגבות בשיטת "ריבית דריבית".
י.למבקש, כך נטען, גם נגרמו הוצאות בגין חוות דעת רואה החשבון בסך 3,500 ₪.
ב"כ המבקש עותר לפסיקת גמול למבקש בסך 40,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד לב"כ המבקש בסך 125,000 ₪ בתוספת מע"מ, והחזר הוצאות רואה החשבון בסך 3,500 ₪.
י"א.המשיבה בתגובתה מציינת, שהיא רשות ציבורית שבתחומיה מתגוררים 4,000 תושבים. בכפר 900 בתי אב. המשיבה נמצאת בעיצומה של תכנית הבראה ומתנהל נגדה תיק איחוד על סך 3 מיליון ₪, בנוסף לחובות של ספקים אחרים.
כמו כן נטען בתגובה, שהמשיבה משלמת מלוות ביוב והלוואות נוספות ומצבה הכלכלי קשה ביותר.
י"ב.מוסיפה המשיבה בתגובתה, שתביעתו האישית של המבקש מסתכמת ב – 84 ₪, ולכן לא ברור שיעור דרישת הגמול ושכר הטרחה העולה על סך כל התביעה הייצוגית (לפי חישוב של 84 ₪ X 900 בתי אב = 75,600 ₪ לכל היותר).
י"ג.נטען עוד בתגובת המשיבה, שבהגשת התביעה הייצוגית לא היתה כל טרחה מיוחדת מבחינת המבקש, שאף לא נטל על עצמו סיכון בהגשת התביעה שהרי ב"כ המבקש כבר הגיש תובענות ייצוגיות דומות נגד רוב המועצות בצפון.