גאנם נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע נפגע במהלך עבודתו ביום 20.12.10 (להלן: "התאונה").

הנתבע הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ואישר לתובע אי כושר מיום 21.12.10 ועד ליום 20.02.11.

בקשת התובע להכיר באי כושר בתקופה שמיום 21.02.11 ועד ליום 21.03.11 (להלן: "התקופה הנוספת") נדחתה, על בסיס גישת הנתבע בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה לבין אי הכושר בתקופה הנוספת.

מכאן התביעה שבפנינו.

2.הצדדים הסכימו כי בית הדין ימנה מומחה לעניין לשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין התאונה לבין תקופת אי הכושר בתקופה הנוספת.

3.להלן העובדות הרלוונטיות כפי שהונחו בפני המומחה הרפואי:

א.התובע יליד שנת 1962, עובד כעצמאי בתחום ההסעות.

ב.ביום 20.12.10, בעת הובלת קייטרינג לגני ילדים בכפר מג'אר, התובע הרים ארגז שמשקלו 30 ק"ג שהונח על הכיסא ברכבו. תוך כדי ההרמה, ראה התובע ששקים שהונחו בתוך הארגז עמדו ליפול, ולמניעת נפילתם ביצע תנועה חדה בכתף ימין, וכתוצאה מכך נגרמו לו כאבים באותה כתף.

4.בהחלטה מיום 08.11.12, מונה דר' יוג'ין כהן כמומחה רפואי מטעם בית הדין, והופנו אליו השאלות הבאות -

א.מהי המחלה או מהו הליקוי אשר ממנו סבל התובע החל ממועד התאונה?

מהו, לדעתך, משכו של אי הכושר ממנו סבל התובע בעקבות התאונה ובעטיה?

ב.האם קיימים בתובע נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בו להיות באי כושר גם במהלך התקופה הנוספת כהגדרתה לעיל?

אם כן, יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו.

ג.האם יש קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע בתקופה הנוספת לבין התאונה, ובאיזו מידה?

אם לא, מה לדעת המומחה גרם לתקופת אי הכושר בתקופה הנוספת, זאת על פי המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו?

5.דר' כהן בחוות דעתו, התייחס לשאלות הנ"ל כהאי לשינא -

"על פי כתב התביעה התאונה קרתה ב- 20.12.2010.לא היו חבלות בכתף ימין לפני מועד זה.

האורתופד דר' סלאמה כתב ב - 30.12.2010 על חבלה "לפני 3-4 שבועות" אי התאמה מבחינת התזמון!.

הרישום המדויק על נסיבות התאונה מופיע בתאריך 10.02.2011 – חודש וחצי לאחר התאונה.