החלטה
זו החלטה בבקשה לסילוק על הסף, שהגישו המבקשים, אליה הצטרף גם המשיב 2.
רקע :
המבקשים והמשיב הינם יורשיו ויורשי יורשיו של המנוח יוסף גאנם ז"ל (להלן: "המנוח"). בתביעה העיקרית, שהוגשה בתיק זה, עותר המשיב למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הוא קיבל במתנה, בשנת 1967, את מלוא זכויותיו של המנוח, בחלקה 75 בגוש 19475 (להלן: "החלקה" או "חלקה 75"). לטענתו, מאז הוא מחזיק בחלקה ואף בנה עליה את ביתו.
למנוח, שנפטר בשנת 1885, היו מספר חלקות אדמה ובשנת 2001, נרשם צו נרשמו חלקות המקרקעין שהיו בבעלותו, ובכלל זה החלקה שבנדון, על שם היורשים, לרבות המשיב, על פי צו שניתן לקיום צוואת המנוח. יצויין, שבצוואה לא נזכרו מספרי חלקות המקרקעין וחלקה 75 לא הוחרגה ממנה ולכן נרשמו כל החלקות, לרבות חלקה 75, על שם כל היורשים.
ביום 20.12.2004 הגיש המשיב, לבית המשפט לענייני משפחה בקריות, תביעה לפירוק השיתוף בחלקות המקרקעין שבעזבונו של המנוח ובה כלל גם את חלקה 75. התביעה הווברה לדיון בבימ"ש השלום בקריות (בת.א. 474/05), שם היא נדונה בפני כבוד השופטת עפרה אטיאס (להלן: "תביעת הפירוק"). במסגרת תביעת הפירוק מונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר הציע הצעת חלוקה לפירוק השיתוף בחלקות, תחילה - למעט חלקה 75 אולם בהמשך, בהחלטה שניתנה ע"י בימ"ש השלום ביום 17.9.2009, בה קבע בימ"ש השלום ממצאים ומסקנות לגבי חלוקת שאר החלקות ביקש ביהמ"ש מהמומחה להשלים חוות דעתו באשר לחלוקת חלקה 75.
תמצית טיעוני הצדדים :
המבקשים טוענים, שיש לעכב את ההליכים בתביעה זו, עד לסיום ההליכים בתביעת הפירוק, שכן בשתי התביעות נדונות אותן שאלות בדיוק ומפנים למקרה בו נהג בימ"ש זה (כבוד השופטת למלשטרייך לטר בת.א. 23347-08-09) באופן דומה ועיכב ההליכים.
כן טוענים הם להתיישנות התביעה ולשיהוי, שגרם להם נזק ראייתי, לאור הזמן הרב שעבר מאז ניתנה המתנה (לפי טענת המשיב) ולאור פטירת המנוח. לטענתם, המשיב עצמו ביקש ונרשם בשנת 2001, כבעלים של החלקה ביחד עם המבקשים, על פי צו קיום צוואת המנוח. לא צורפה הבקשה שהוגשה והמשיב מכחיש כי חתם עליה
כן טוענים המבקשים הם לסופיות הליכי ההסדר, לאור כך שהם הסתיימו בשנת 1977, לאחר שניתנה המתנה (על פי הנטען) ובטרם פטירת המנוח, מה גם שלטענתם, המנוח לא טען בהליכי ההסדר, שהחלקה ניתנה במתנה למשיב ואין היא עוד בבעלותו.
התביעה דנן הוגשה ביום 15.2.11 ובה טוען המשיב, לכשלים שנפלו בייצוגו בתביעה לפירוק השיתוף. המשיב מודה, בתביעתו, שהוא חתם על הסכמי חלוקה שונים בינו לבין יורשי המנוח, גם בהתייחס לחלקה 75, אבל טוען שעשה כך מתוך טעות, במחשבה שכך יבטיח את זכויותיו בחלקות אחרות.
בידי המשיב אין הסכם מתנה בכתב ואף לא נרשמה לטובתו הערת אזהרה בגין המתנה, אולם הוא טוען שחתימת המנוח על היתר בניה, לבניית ביתו של משיב בחלקה, מהווה הסכם בכתב. עוד טוען הוא כי, לאור המועד בו ניתנה המתנה, חל בענין זה הדין שהיה נוהג לפני חוק המקרקעין, על פיו לא היה צורך במסמך בכתב, שכן לא היה נהוג להעניק מתנות במקרקעין במסמכים במכתב.
עוד טוען הוא, כי המבקשים טענו, במסגרת תביעה נגדית שהגישו בתביעת הפירוק, כי המשיב בלבד קיבל את חלקה 75 ומפנה לסעיף 8 בתביעה הנגדית, שם נאמר: "אדמת הבנין היחידה שבעזבון גו"ח 75/19475 ובשטח של 1.976 דונם קבל הוא בלבד וכן גו"ח 75/19476 כנ"ל. ערך החלקה עולה באין ערוך על חלקיהם החקלאיים של התובעים".
דיון ומסקנה :
כפי שעולה מהאמור לעיל בין הצדדים מחלוקות עובדתיות, ובכלל זה חלוקים הם בשאלה מי מחזיק בחלקה (כולה) במהלך כל השנים. אמנם, המבקשים אינם מכחישים את עובדת בניית ביתו של המשיב על החלקה, אולם לאור שטח החלקה ומיקום בניית הבית, אין בעובדה זו כדי לסתור את טענותיהם לזכויות בחלקה או לחזקה בה.
עוד ראינו לעיל, כי שני הצדדים הצהירו ו/או התנהגו באופן הסותר את עמדותיהם כעת. כך, למשל, המבקשים, שהצהירו בתביעה שכנגד שהמשיב קיבל, לבדו, את חלקה 75 (על חשבון חלקו בשאר החלקות) וכך, למשל, המשיב (בין היתר), שכלל את החלקה בתביעת הפירוק וערך לגביה הסכמים עם חלק מהיורשים. לכל צד הסברים לכך (ולתמיהות נוספות) ולא ניתן להכריע בכך ללא שמיעת ראיות.
אמנם, המשיב השתהה שיהוי רב בהגשת התביעה, הן מאז קבלת המתנה, הן מאז פטירת האב והן מאז רישום הזכויות על פי צו הירושה ולאורך שש השנים בהן מתנהלת תביעת פירוק השיתוף. לכל צד הסבר להתנהלותו וגם בענין זה - ללא שמיעת ראיות לא ניתן להכריע בטענות הצדדים.
אינני מתעלמת מטענת המבקשים להתיישנות, לאור המועד בו ניתנה המתנה ואף אינני מתעלמת מטענתם, בדבר סופיותם של הליכי ההסדר אולם, בנסיבות הענין, מאחר שעסקינן בזכויות במקרקעין ולאור התנהלות כל הצדדים, ראוי להשאיר את ההחלטה גם בטענה זו לסיומו של ההליך.
עם זאת ועל אף שבימ"ש השלום אינו מוסמך להכריע (אלא לצורך הענין שבפניו), בשאלת הבעלות, הרי שבנסיבות המיוחדות של מקרה זה, בין היתר לאור התקופה הארוכה בה מתנהל ההליך בתביעה הפירוק, העומד בפני סיומו, סבורתני שיש לעכב שמיעתה של תביעה זו עד לסיומו של ההליך בתביעת הפירוק.
בימ"ש השלום ניתח בהרחבה את טענות המשיב לגבי זכויותיו בחלקה 75 ודחה אותן מכל וכל. אמנם, כל אשר נאמר ונקבע בהחלטת בית משפט השלום, בנוגע לזכויותיו של המשיב בחלקה 75, מחייב לצורך ההליך שם, ואינו יכול להוות מעשה בית דין ואף לא השתק פלוגתא בתביעה דנן, אולם ראוי שהמשיב ייתן דעתו לאשר נאמר בהחלטת בימ"ש השלום מיום 17.9.2009 ולנימוקים שהובאו שם וישקול מחדש עניינו בתביעה דנן.