גאלי נ' אשראי בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה קטנה, על סך של 32,000 ₪, שהגיש התובע כנגד הנתבעות.

2.התובע, חבר במועדון הלקוחות של הנתבעת 2 והונפק לו כרטיס אשראי מסוג "דיינרס" על ידי הנתבעת 1 כחבר במועדון לקוחות "YOU". התובע ביצע רכישות מזון ברשת הנתבעת 2 באמצעות כרטיס האשראי, כאשר אופן החיוב המוסכם הינו דחוי למשך 30 יום, קרי שוטף +30.

3.על פי כתב התביעה, התברר לתובע , להפתעתו, כי בניגוד לאופן החיוב המוסכם, הרי שבגין הרכישה שביצע בחודש נובמבר 2011 חויב כבר בחודש דצמבר 2011, קרי חיוב שוטף ולא שוטף +30. עוד התברר לו כי קיים מקרה נוסף בו חוייב בגין הרכישה בחיוב שוטף.

נטען בכתב התביעה, כי התובע פנה לנתבעות ואולם, אלו גלגלו האשמה אחת לפתחה של האחרת, כאשר לאחר מספר פניות הוצע לו על ידי הנתבעת 1 לשלם לו את הפרשי הריבית.

לטענת התובע, הנתבעות הפרו את החוזה וגנבו כספים מחשבונו ומשכך, עותר לחייבם לפצותו בסך של 32,000 ₪.

4.מנגד, טוענת נתבעת 1 בכתב ההגנה, כי בשל תקלה שאירעה במערכת המחשב, עסקאות אחדות אשר ביצע התובע באופן חיוב דחוי, חוייבו מחשבונו של התובע במועד החיוב השוטף תחת חיובן במועד החיוב הבא אחריו.

לטענתה, ביום 5/12/11 פנה התובע למוקד שירות הלקוחות של הנתבעת 1 וביקש לברר הסיבה בגינה חוייב במועד החיוב העוקב לעסקה. לאחר בדיקה שנערכה, נגלתה לנתבעת 1 התקלה. מיד לאחר היוודע התקלה פנתה נציגת הנתבעת 1 לתובע וביקשה להחזיר המצב לקדמותו באמצעות דחיית החיוב למועד אחר ואף הציעה לפצותו בגין נזקים אשר ייתכן ונאלץ לספוג בשל התקלה. על אף שהוצע לתובע פיצוי, עמד התובע על קבלת פיצוי שלא יפחת מהסך של 30,000 ₪ וסירב להצעת הנתבעת 1 לנקוט בכל צעד בכדי להחזיר המצב לקדמותו.

הנתבעת 2 טוענת כי יש לדחות את התביעה נגדה. במערכת נתבעת 2 מצוין במפורש כי יש לבצע חיובים דחויים עבור התובע, מידע זה שוגר אל מערכות נתבעת 1 ואף מופיע על גבי חשבוניות הרכישה. מסיבה שאינה ידועה לנתבעת 2, חייבה נתבעת 1 את התובע באופן עוקב ולא דחוי.

5.בדיון בפניי העידו התובע, נציגת נתבעת 1, הגב' בליאקוב ונציג נתבעת 2, מר רוזנברג.

הצדדים חזרו על טענותיהם כפי שנטענו בכתבי הטענות.

מכתבי הטענות ומהעדויות בפני עולה כי אין מחלוקת כי אירעה תקלה אצל הנתבעת 1 ביחס למועד חיוב שתי החשבוניות נשוא התביעה.

אין אף חולק כי בעת שפנה התובע לנתבעת 1 תוקנה התקלה ואף הוצע לתובע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו, ובין היתר פיצוי ריבית מהמועד בו חוייב בפועל ועד למועד בו אמור היה להיות מחוייב ואף פיצוי בגין כל נזק אשר ייתכן ונגרם לו בשל החיוב המוקדם של חשבון הבנק שלו.

אין אף חולק כי התובע סירב לפיצוי שהוצע. בדיון בפני טען התובע כי יש לפצותו בסכום התביעה בשל הגניבה מחשבון הבנק שלו ואי היכולת לעשות שימוש בכספים בחשבון הבנק.

ראשית, אין בידי לקבל טענת התובע בעדותו לפיה אין מדובר בטעות אלא בשיטה וכי יכול וחוייב באופן האמור פעמים נוספות. מעבר לכך כי טענה זו כלל לא נטענה בכתב התביעה, הרי שממילא לא הוכחה. למעט, שתי חשבוניות להן טוען התובע בכתב התביעה, לא הביא התובע כל ראיה כי התקלה אירעה פעמים נוספות ומשכך, טענתו כי מדובר בשיטה הינה לכל היותר השערה לא מבוססת.

זאת ועוד, אין בכתב התביעה כל טענה שהיא, כל שכן טענה מפורטת הנתמכת בראיות, ביחס לנזק שנגרם לתובע בגין התקלה. גם משנשאל התובע בעדותו באשר לנזק שנגרם לו, לא ידע התובע לפרט ולכמת נזק זה, אלא אך טען כי זכאי לפיצוי בגובה סכום התביעה בגין הגניבה מחשבונו.

איני סבורה כי יש לקבל טענת התובע באשר לגניבת כספים מחשבונו. אין חולק כי מדובר בכספים שעל התובע היה לשלם, אלא שמועד החיוב בשני המקרים הוקדם.

לו אכן נגרם לתובע נזק כתוצאה מכך, הרי שהיה על התובע לכל הפחות לפרט בכתב תביעתו הנזק שנגרם לו. הנזק של חיוב כרטיס האשראי בחיוב שוטף ולא בחיוב שוטף + 30, הינו נזק שניתן לכמתו.

6.הלכה היא כי על התובע מוטלת החובה להוכיח נזק רכושי באמצעות הבאת ראיות להתממשותו ואף לכמת את שיעור הנזק באמצעות אסמכתאות:

"הוכחת הנזק לצורך פסיקת פיצויים בגין נזק רכושי היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. על הניזוק מוטלת החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו (ראו: ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808 (להלן: אניסימוב); ע"א 2688/95 יצחק פנחס נ' כרם מהנדסים, פ"ד נ(5) 742; ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- נתניה, פ"ד נג(3) 433, 445)." (ראה: ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2005 (1) 443).