גאבר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. התביעה דנן הינה תביעה כספית של התובעת כנגד הנתבעת בגין נזקים אשר נגרמו לרכבה בתאונת דרכים שארעה ביום 1.2.12 במסגרתה נפגע רכבה של התובעת מאופנוע אשר התנגש בה.

2. לפי הנטען בכתב התביעה, התובעת ביטחה את רכבה אצל הנתבעת בביטוח מקיף, אשר תוקפו פג ביום 31.1.12. שבועיים לפני תום תקופת הביטוח פנתה התובעת אל סוכן הביטוח וחידשה את פוליסת הביטוח לשנה נוספת.

לאחר אירוע התאונה פנתה התובעת אל הנתבעת בדרישה לפצותה בגין נזקי הרכב בהתאם לפוליסת הביטוח, אך הנתבעת דחתה את הדרישה בטענה של היעדר כיסוי ביטוחי.

בתביעה נטען, כי הואיל והנתבעת ביטחה את רכבה של התובעת בזמנים הרלבנטיים לקרות התאונה עליה לפצות את התובעת בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבה בגין התאונה. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי לפיה לרכב נגרמו נזקים בסך 14,818 ₪.

3. בבית המשפט חזרה התובעת על האמור בכתב התביעה ובמיוחד על טענתה כי הודיעה על חידוש הפוליסה לסוכן הביטוח שבועיים לפני תאריך תפוגת הפוליסה וכי באותו מועד גם שילמה לסוכן הביטוח 3,900 ₪ במזומן בגין הביטוח. לתובעת לא היו אסמכתאות לתשלום הסכום המזומן.

4. בכתב ההגנה אשר הוגש ע"י הנתבעת טענה הנתבעת, כי במועדים הרלבנטיים לתאונה לא היה לרכב הנתבעת כיסוי ביטוחי. הנתבעת הודתה כי רכבה של התובעת היה מבוטח בפוליסת ביטוח אשר פגה ביום 31.1.12, אך טענה כי התובעת ביקשה לחדש את ביטוח הרכב רק ביום 5.2.12, דהיינו לאחר מועד קרות התאונה, תוך שהיא יודעת כי לרכב ארע אירוע תאונתי קודם ומבלי שגילתה זאת לנתבעת במועד חידוש הביטוח.

בכתב ההגנה נטען, כי הנתבעת פעלה כפי בקשת התובעת ועל סמך הצהרות התובעת על גבי הצעת הביטוח והפיקה ביום 5.2.12 פוליסת ביטוח מחודשת וזאת מבלי שידעה על אירוע התאונה מיום 1.2.12. נטען , כי אילו ידעה הנתבעת במועד הנפקת הפוליסה כי רכב התובעת היה מעורב בתאונה קודמת, אזי לא הייתה מבטחת את הרכב ולא הייתה מעניקה לרכב כיסוי ביטוחי.

5. מן האמור בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבעת עולה, כי הנתבעת טוענת כי התובעת פעלה במרמה עת ביקשה לחדש את פוליסת הביטוח מבלי שהודיעה על התאונה שארעה לרכבה מספר ימים קודם למועד חידוש הביטוח.

סע' 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 קובע:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה

דבר כאמור בסעיף 24 (ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח

עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או

בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור

המבטח מחובתו".

ברע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה (פורסם בנבו 19.05.1998), נפסק, כי הביטוי "בכוונת מרמה" כולל שלושה יסודות:

מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות.

מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו.

כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות.

הנטל להוכיח את שלושת יסודות כוונת המרמה מוטל על המבטחת, שהרי היא הטוענת