ב"ש 3442/14 התביעה הצבאית נ' עלי סאלם עבד אלפתאח אבו מרחיה

הרקע

ביום 13.3.2014 נתפסו בגשר אלנבי שני מנופים המיועדים להרכבה על משאית. מנוף אחד, תוצרת חברתEffer , צבעו צהוב (להלן: "המנוף הצהוב"), ומנוף שני מתוצרת חברת Palfinger, צבעו כתום (להלן: "המנוף הכתום"). שני המנופים היו בדרכם לירדן על גבי משאית השייכת למשיב.

ביום 7.7.2014 הגיש המשיב בקשה לבית המשפט יהודה, להורות על החזרת שני המנופים לרשותו.

המשטרה השיבה כי במנוף הצהוב המספר הסידורי הושחת, ולא ניתן לקבוע את זהותו המקורית ומי בעליו. בנוגע למנוף הכתום טענה המשטרה, כי בוצע זיוף במספר הסידורי של המנוף, וכי המנוף נמסר לתושב ירושלים. מאחר שהמשיב לא הציג מסמכים המעידים על כך שרכש כדין את המנופים שנתפסו, קל וחומר כאשר מדובר במנופים שהושחתו וזויפו – המשטרה התנגדה להחזירם למשיב ודרשה את חילוטם והשמדתם.

ביום 17/08/14 נתן נשיא בית המשפט קמא החלטה, לפיה עקב מחדלי חקירה לא ניתן לקבוע כי בוצעה במנוף הכתום עבירה כלשהי, ועל כן הורה להשיבו לידי המשיב.

באשר למנוף הצהוב קבע הנשיא הנכבד כי המספר הסידורי שלו הושחת ביודעין, ולא קיימת ראיה או עדות של איש מלבד המבקש, על כך שהמנוף שייך למשיב. יחד עם זאת, ציין נשיא בית המשפט קמא כי לא הוברר לו מהי העבירה שבגינה רשאית המבקשת לתפוס את המנוף. לכן החליט כי המשטרה תוכל להשלים תוך שבועיים את טיעוניה, ולהבהיר מהי העבירה אשר נעברה על ידי המשיב ומהי עילת תפיסת המנוף.

המשטרה הגישה טיעונים בכתב לבית המשפט קמא, וביום 09/11/14 נערך דיון במעמד הצדדים בפני כב' השופט רס"ן ראני עאמר. בדיון הובהר, כי אף שהמנוף הצהוב נתפס בחודש מארס 2014, טרם הוגש בעניינו כתב אישום כנגד המשיב. במהלך הדיון הודיע נציג המבקשת כי בכוונתה להמליץ על הגשת כתב אישום נגד המשיב בעבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 412 (4) לחוק הפלילי הירדני, וביקש כי בית המשפט קמא יורה על המשך החזקת המנוף בידי המבקשת.

לאחר ששמע את טיעוני הצדדים קבע השופט עאמר, כי סעיף 60 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), התש"ע – 2009 (להלן: "הצו בדבר הוראות ביטחון" או "הצו") אכן מקנה סמכות לרשות מוסמכת לתפוס טובין כדוגמת המנוף הצהוב. יחד עם זאת, סעיף זה וכל סימן ד' לצו בדבר הוראות ביטחון שעניינו תפיסה וחילוט, שותקים בכל הנוגע למשך ההחזקה בטובין בטרם הוגש כתב אישום. כמו כן, לאחר בחינת סעיף 3 להוראות בדבר תפיסת טובין בקשר לביצוע עבירה, תשל"ד 1974, קבע השופט עאמר כי פרשנותה של המבקשת לסעיף זה, לפיה טובין שנתפסו יכולים להיות מוחזקים תקופות ארוכות ללא הגבלת זמן וללא החלטה עניינית באשר לגורלם, אינה התוצאה לה התכוון המחוקק. השופט עאמר מצא כי בדין הקיים באזור בהקשר זה יש "לאקונה", כלומר חסר בחקיקה, שאותו יש למלא לפי עקרונות שנלמדים מן הדין הישראלי. הוא ראה לנכון להחיל על המקרה את הוראת סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 שעניינו החזרת תפוס על ידי המשטרה. הוראה זו מגבילה את אפשרותה של המשטרה להחזיק חפץ תפוס למשך שישה חודשים בלבד, ואם לא מוגש כתב אישום תוך פרק זמן זה, יש להחזיר את התפוס לידי מי שמידיו הוא נתפס.

לאור זאת, הורה השופט עאמר למבקשת להשלים את החקירה ולהעביר את התיק לבחינת התביעה הצבאית עד ליום 19/11/14. כמו כן, הבהיר כב' השופט עאמר כי אם עד ליום 3/12/14 לא יוגש כתב אישום המחייב את המשך החזקתו של המנוף הצהוב בידי המבקשת, יש להשיבו לרשות המשיב.

על החלטותיהם של נשיא בית המשפט קמא ושל השופט עאמר הגישה המבקשת, המשטרה, את הערר שבפניי.

טיעוני הצדדים

בנימוקי הערר טענה משטרת ישראל, המבקשת, כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס לגרסת המשיב במשטרה מיום 7/4/14. בגרסתו זו, טען המשיב כי הוא אינו הבעלים של המנופים התפוסים, אלא  "מתווך בלבד". עוד טען, כי "אחמד קואסמה מירדן" הוא בעל המנופים, ואילו המשיב אינו יודע היכן נרכשו, כיצד שולמה תמורתם ולמי שולמה. במהלך חקירתו נקב המשיב בשמו של אדם העונה לשם רבחי אלאטרש. האחרון נחקר וטען כי אותו "אחמד קוואסמה מירדן" רכש ממנו את אחד המנופים, ואילו המנוף השני נרכש מאדם, שהמשיב רכש ממנו בעבר מנוף למשאית בעסקת חליפין ("ברטר"), אך לא מדובר באחד המנופים נשוא הערר. עוד נטען, כי המנוף שנמכר למשיב ממילא היה במידות שונות מהמנופים הכתום או הצהוב נשוא הערר.

לדידה של המבקשת, מתיק החקירה, מעדותו של המשיב במשטרה ומעדותו של רבחי אלאטרש ניתן ללמוד, כי נימוקי הבקשה להחזרת התפוס (לפיהם המשיב הוא הבעלים של המנופים) סותרים חזיתית את הראיות ואינם תואמים את המציאות. כמו כן, מאז תפיסת המנופים לא נעשתה כל פניה מאת "אחמד קוואסמה מירדן" ובקשתו של המשיב להחזרת המנופים הוגשה על מנת להעשירו שלא כדין. זאת ועוד, לדידה של המבקשת טעה בית המשפט קמא כשקשר בין הגשת כתב האישום כנגד המשיב לבין החזרת התפוסים. תוצאות החקירה, והכחשת המשיב לבעלות בנכסים התפוסים מוכיחים כי מדובר ברכוש ללא בעלים חוקי, כי המנוף הצהוב זויף וכי לא ניתן לוודא את מקוריותו.

לפיכך, ביקשה המשטרה להכריז על שני המנופים כרכוש ללא בעלים, ולצוות כי יוחזקו בידיה עד לסיום ההליכים המשפטיים.