ב"ש 3285/15 התביעה הצבאית נ' עמאר מוחמד סלים עבד אלכרים בריכ

מונחת בפניי בקשת התביעה הצבאית להאריך את מעצרו של המשיב בשמונה ימים, בהתאם לסעיף 38 לצו בדבר הוראות ביטחון [נ"מ], תש"ע- 2009.

ביסוד הבקשה, חקירתו של המשיב בחשדות הקשורים לחברות בחמאס, החזקת אמצעי לחימה וחומרי חבלה וקשר לביצוע פיגועים.

יצוין עוד, כי עד כה נחקר המשיב ברצף במשך שבעים וחמישה ימים, בתנאי מעצר. התביעה מציינת כי המשיב נחקר במסגרת פרשה ענפה מאוד, שדרשה תשומות חקירתיות רבות. התביעה מנמקת את מקשתה בצורך למצות את החקירה עד תום. בתמיכה לבקשה זו, מציגה התביעה את הראיות שנאספו עד כה ותוכנית החקירה לימים הקרובים. עוד מצהירה התביעה כי ככל שלא יחולו התפתחויות חריגות בחקירה בכוונתה להצהיר על הגשת כתב אישום בתום הארכת המעצר המבוקשת.

מנגד, סבורה הסנגוריה כי אין כל צורך בהארכת המעצר. הסנגורים הבהירו כי נגד מרבית המעורבים בפרשה כבר הוגשו כתבי אישום, כך שחומר הראיות מוכר ברובו וכך גם החשדות המיוחסים למשיב. המשיב כבר מסר התייחסות מלאה לחשדות ויש יסוד להניח כי ימי החקירה הארוכים עד כה, לא מוצו כדבעי. בנסיבות אלה, סבורים הסנגורים כי הבקשה נועדה להפעיל לחץ פסול על המשיב ולהביאו להודות במעשים שלא היה מעורב בהם. לאור האמור, עותרים הסנגורים לדחיית הבקשה והעברה מיידית של תיק החקירה לבחינת התביעה ולהגשת כתב אישום.

המחוקק הגביל את משכה של חקירה, כחלק מהערובות הניתנות למזעור הפגיעה בזכויות החשוד. מכאן הוראת סעיף 37(א) לצו, המגביל את רצף החקירה בקשר לאירוע אחד ל-75 ימים. ברם, המחוקק היה ער לאפשרות כי במקרים חריגים, יידרשו ימי חקירה נוספים. על כן, באה הוראת סעיף 38, המאפשרת לבימ"ש זה להאריך את המעצר.

על אף שהעילות להארכת מעצר זו, לא פורטו, יש לקבוע כי הינן המשך ישיר של עילות המעצר המתקיימות במסגרת סעיף 37, היינו מסוכנות, חשש לשיבוש החקירה או להימלטות וכן צורכי החקירה. עם זאת, בהתאם לכוונת המחוקק, אין ספק כי יש לעשות שימוש זהיר בסמכות זו ולהותירה למקרים חריגים בלבד.

בהתאם לכך, בחנתי את ההנמקות לבקשה ומגיע אני למסקנה כי יש להיענות לה.

ראשית, אחזור ואבהיר כי קיימת תשתית ראייתית ענפה בעניינו של המשיב. תשתית זו קושרת אותו לשורה של עבירות, חלקן חמורות ביותר. מכאן אף מתקיימת עילת מעצר ברורה.

עסקינן בפרשה חריגה בהיקף המעורבים בה ואף בחומרתה. עוד התרשמתי כי, גם אם עיקר החשדות כבר הובהרו די הצורך ונתקבלה גרסתו של המשיב, נותר חשד מרכזי אחד המחייב מיצוי החקירה. חשד זה, מצדיק את הארכת המעצר בהתאם לבקשת התביעה, זאת במיוחד כאשר היא מתחייבת כי בתום התקופה האמורה, תפעל להגשת כתב אישום, ככל שלא תחול התפתחות דרמטית.

עוד אציין כי התרשמתי שהבקשה נסמכת על צורכי חקירה מבוססים ולאו על רצון להפעיל לחץ פסול על המשיב.