ב"ש איו"ש 1649-05 חוסאם מחמוד נ' התובע הצבאי

(הבקשה נדחתה)

זוהי בקשה להורות על הסרת החיסיון שהוטל על-ידי מפקד האזור על מידע הקשור לחקירתו של המבקש ולחקירת העד המרכזי נגדו, אמיר סואלמה. ב"כ המבקש פירט בבקשתו את טענותיו כדלקמן:

• חקירת המבקש והעמדתו לדין נובעות מקשר פסול בין גורמים ברשות הפלסטינית לבין גורמים ישראלים המעוניינים להביא להפללת המבקש.
• העד המרכזי טען בביהמ"ש כי אולץ להפליל את המבקש.
• במהלך החקירה הושמעו בפני המבקש קלטות לגבי שניים אשר נסיבותיהם נותרו עלומות.
• במהלך עדות חוקרי השב"כ בביהמ"ש נמנעו אלה מלענות על שאלות שהופנו אליהם בנוגע לחקירת העד מתוך הסתמכות על תעודת החיסיון.

אשר על כן, מבקש הסנגור כי אורה על גילוי כל המידע הקשור לחקירת המבקש ולהקלטות שהושמעו בפניו ואף כל המידע הקשור לחקירת העד. הסנגור אף ביקש כי אקבע שתעודת החיסיון אינה חלה בכל הקשור לשאלות שהופנו לחוקרי השב"כ.

התובע התנגד לבקשה וציין כי חומר החקירה, הן של המבקש והן של העד, נבדק בקפדנות ולא נמצא בו דבר אשר בכוחו להועיל להגנת המבקש. התובע ציין כי החומר חסוי מטעמי ביטחון גרידא ואין בו כל רמז לכך שמזימה של גורמים שונים הביאה להעמדת המבקש לדין. התובע אף ציין כי כל מידע אשר ניתן היה להעביר לסנגור, כולל זכ"די חקירת המבקש והעד וקלטות שהושמעו למבקש, הועברו בטרם ובמהלך ניהול ההליך.

בטרם באתי לכלל החלטה בבקשה זו הוצג בפניי על-ידי נציגי שירות הביטחון הכללי מלוא המידע הקשור לחקירת המבקש ולחקירת העד, זאת במעמד צד אחד.

תחילה, מן הראוי לציין כי מטרת הליך זה של גילוי ראייה חסויה הינה לבחון האם קיימות ראיות או מידע אחר אשר לא נמסר למבקש מפאת תעודת החיסיון שהוצאה על-ידי מפקד האזור, שבכוחו לסייע למבקש בהגנתו. מכאן, כי בימ"ש זה לא התערב בקביעות הערכאה הראשונה בכל הקשור להתרת או פסילת שאלות שהופנו על-ידי הסנגור לעדים על רקע תעודת החיסיון. ערעור על קביעותיו של בימ"ש קמא בנקודה זו, מקומו, ככל החלטת ביניים בהליך פלילי, במסגרת ערעור על הכרעת הדין, אם יתקיים כזה בבוא הזמן.

השיקולים המנחים את ביהמ"ש בבואו להחליט האם לגלות ראייה שהוטל עליה חיסיון נשאבו למשפט האזור מתוך קביעות ס' 44 לפקודת הראיות (ראה ב"ש 28/04 נוארה נ' התוב"ץ). על ביהמ"ש לבחון מחד, את הפגיעה האפשרית בביטחון האזור, ומאידך, את הצורך לגלות את הראייה לשם עשיית הצדק. ביהמ"ש יאזן בין השיקולים האמורים ויותיר את הראייה חסויה אלא אם יגיע למסקנה כי "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה".

שאלת האיזון הנכון בין השיקולים המתנגשים הביאה את ביהמ"ש לקבוע פעם אחר פעם כי יש לתת מקום בכורה לאינטרס הטמון במניעת הרשעת חף מפשע, שהרי בכל שיטת משפט המכבדת את עצמה: "הרשעת חף מפשע היא פגיעה כה עמוקה ומכאיבה בסדריו של ההליך הפלילי עד כי אין להרשותה בשום תנאי" (ראה ב"ש 838/84 לבני נ' מדינת ישראל פ"ד לח(3) 729, 738).

יחד עם זאת, אינטרס זה לא יביא לגילוי אוטומטי של כל ראייה וביהמ"ש יחליט בכל מקרה ומקרה בהתאם לשדה המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים. כך יוכל ביהמ"ש לדרג את חיוניותה של כל ראייה להגנת הנאשם ולהשוותה לאינטרס הציבורי המגולם בהותרת הראייה החסויה (ראה בש"פ 1924/93 גרינברג נ' מדינת ישראל פ"ד מזכירות ביהמ"ש(4) 766 וגם ע"פ 5114/97 סולימאני  נ' מדינת ישראל תק-על 2000 (2) 908).

לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בכלל המידע החוסה, על-פי טענת התביעה, תחת תעודת החיסיון, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה.

לא מצאתי במידע האמור דבר אשר בכוחו לאשש את הטענה לפיה שיקולים זרים הביאו להעמדת המבקש לדין ואף לא דבר וחצי דבר שבכוחו ללמד על כפייה שהופעלה כלפי העד ואשר כביכול הביאה אותו למסור גרסה שקרית. אף מצאתי כי מלוא המידע החיוני להגנה בכל הקשור לקלטות שהושמעו למבקש כבר נמצא ברשות ההגנה. מנגד, מצאתי כי חשיפת חומר זה, כולו או חלקו, עלולה, במידה גבוהה של וודאות, לפגוע בביטחון האזור, שכן יש בה לחשוף שיטות חקירה.

בנסיבות אלה, מששוכנעתי כי האינטרס הביטחוני שבשמירת המידע החסוי שעמד בבסיס ההחלטה להורות על החיסיון גובר על אינטרס המבקש לגילוי המידע, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, 27 ביוני 2005, כ' בסיוון התשס"ה, המזכירות תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.