ב.ר.א. חברה לניהול נכסים בע"מ נ' הפטריאכיה היוונית אורתודוכסית ואח'

פסק-דין

התובעת הגישה נגד הנתבעים תובענה למתן פסק-דין הצהרתי, שלפיו הסכם שנחתם ביום 14/12/07 בין הצדדים וכן ייפויי כוח שניתנו לתובעת מכוחו – הם תקפים. מדובר בהסכם ארוך-טווח, לתקופה של 20 שנה (פחות 10 ימים), אשר במסגרתו הוקנו לתובעת סמכויות רחבות לנהל את נכסי המקרקעין של הנתבעת. לטענת התובעת, כאשר פנתה לנתבעת ולנתבע 2 העומד בראשה, בקשר ליישום ההסכם, התכחשו אלו לעצם קיומו בטענה שהפטריארך הקודם חתם עליו ערב הדחתו, או ערב סיום כהונתו, בחוסר סמכות.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה שהפטריארך הקודם אכן חתם על ההסכם בחוסר סמכות. ביום 14/10/09 הוסיפה והגישה הנתבעת בקשה לצו מניעה זמני, אשר יאסור על התובעת לפעול ליישומו של ההסכם (בש"א 8657/09). בהחלטה מיום 28/7/09, אשר ניתנה בעקבות דיון במעמד שני הצדדים, נעתר בית המשפט לבקשה והוציא מלפניו צו זמני כמבוקש, אשר יעמוד בתוקף עד למתן פסק-דין בתיק העיקרי.

במסגרת קדמי המשפט הוסיפה הנתבעת והגישה בקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים (בש"א 10711/09). בהחלטה שניתנה ביום 10/5/10, לאחר דיון, חויבה התובעת בהפקדת ערובה בסך 200,000 ₪, וזאת עד ליום 10/6/10. התובעת לא הפקידה את הערובה במועד שנקבע, ולא עתרה להארכת המועד. הערובה לא הופקדה עד עצם היום הזה.

בפתח ישיבת קדם המשפט היום עתר ב"כ הנתבעים לדחיית התובענה עקב אי-הפקדתה של הערובה, וזאת מכוחה של תקנה 519(ב) רישא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ב"כ התובעת ביקש, מנגד, להורות על הפסקת התובענה, וזאת מכוחה של תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לאישוש בקשתו טען ב"כ התובעת, כי הפסקת תובענה היא פררוגטיבה של תובע. דחיית התובענה תקפח את זכות הגישה של התובעת לערכאות ותהיה בלתי מידתית. ב"כ התובעת הסביר, כי התובעת אינה מעוניינת, בשלב זה, להמשיך בתובענה, משום שעמדת הנתבעים בדבר בטלות החוזה – נגועה בשיקולים פוליטיים, שיסודם בחילופי הפטריארכים. בנסיבות אלו, כך הוסבר, שבהן מנועה התובעת לבוא עם הנתבעים בדברים, מעדיפה התובעת שלא לנהל את התביעה ולהמתין ל"ימים טובים יותר". מכאן הבקשה להפסקתה של התובענה.

ב"כ הנתבעים טען, כי הפסקת התובענה תותיר את חילוקי הדעות בדבר תקפותו של החוזה – בעינם, והדבר ייצור אי-וודאות אצל הנתבעים. לטענתו, תוצאה זו אינה הוגנת. ב"כ הנתבעים הוסיף וטען, כי הפסקת התובענה אף תשלול מהנתבעים יתרון שבו זכו במסגרת ההליך: צו המניעה הזמני הנ"ל. ב"כ התובעת השיב, כי אין כל חוסר הגינות בהפסקת התובענה, משום שאם ברצון הנתבעים להפיג את חוסר הוודאות באשר לשאלת תקפותו של החוזה, הינם רשאים להגיש בכל עת הליך עצמאי משל עצמם. ב"כ התובעת אישר, כי הפסקת התובענה תוביל לביטולו של צו המניעה הזמני, אך, לדבריו, אין מדובר בשלילת יתרון שקנו הנתבעים בהליך, משום שמהלך הדיון בבקשה למתן צו המניעה הזמני יצר פלוגתא פסוקה.

לאחר ששקלתי את טענותיהם של ב"כ הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי מן הדין להורות על דחיית התביעה, וזאת כאמור ברישא לתקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

נכון הדבר, כי במהלך הרגיל של הדברים ראוי להיעתר לבקשתו של תובע להפסיק את התובענה. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא כי תובענה לא תופסק אם הדבר ישלול מהצד שכנגד יתרון שבו זכה. בענייננו, זכו הנתבעים בצו מניעה זמני האוסר על התובעת לפעול ליישומו של ההסכם. לצורך מתן הצו הופקדה על-ידיהם ערובה. ב"כ התובעת מאשר את המובן מאליו, כי הפסקת התובענה תגרור אחריה מניה וביה את ביטולו של הצו הזמני. על פני הדברים, מדובר בשלילתו של יתרון שבו זכו הנתבעים. בניגוד לתשובתו של ב"כ התובעת, מהלך הדיון בבקשה למתן צו המניעה הזמני לא יצר ולא יכול ליצור מעשה בית-דין, שכן מדובר בהליך ביניים גרידא. באמור לעיל די כדי לדחות את הבקשה להפסקת התובענה. ממילא שלא נותר אלא להורות על דחייתה, וזאת כאמור ברישא לתקנה 519(ב).

במאמר מוסגר יצוין, כי דחיית התביעה בהתאם לתקנה 519(ב) הנ"ל אינה סותמת את הגולל על אפשרות התובעת לגרום לחידוש ההליכים, ובעניין זה אין לי אלא להפנות לחלקה השני של אותה תקנה.

התביעה נדחית, אפוא, וזאת בהתאם לרישא לתקנה 519(ב).

התובעת תשלם לנתבעים 1-2 את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ ומע"מ.

הערובה שהופקדה על-ידי הנתבעים 1-2 בבש"א 8657/09 – תוחזר להם באמצעות עו"ד רנאטו יאראק.

ניתן והודע היום, ד' אב תש"ע, 15/07/2010, במעמד הנוכחים.

יצחק ענבר, שופט

הוקלד על ידי: ציפי בן-שבת