ב.ס.ט. בנייה בע"מ נ' יסודות יניב בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה לצו מניעה זמני האוסר על חילוטה של ערבות בנקאית.

על פי הנטען בבקשה, המבקשת, ב.ס.ט. ייזום ובניה (להלן: "ב.ס.ט."), היא חברה שביצעה עבודות בניה עבור המשיבה 1, יסודות יניב בע"מ (להלן: "יסודות יניב"). במסגרת זו היא התבקשה להעמיד ערבות בנקאית בסך של מליון ₪ לטובתה של יסודות יניב. ערבות כזו אכן הועמדה באמצעות בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), ואף הוארכה מעת לעת, עד אשר היא פקעה ביום 2.1.2013. דא עקא, בדיעבד נודע לב.ס.ט. כי מחמת טעות של הבנק, הוא התיימר ביום 28.3.2013, על דעת עצמו ובלא שהתבקש לכך על ידי ב.ס.ט., להנפיק ערבות בנקאית חדשה, היא הערבות שחילוטה מבוקש כעת על ידי יסודות יניב. ב.ס.ט. טוענת כי בנסיבות אלה לא ניתן לחלט את הערבות הבנקאית והכללים המצמצמים שנקבעו בפסיקה לענין מניעת חילוטה של ערבות שכזו, כלל אינם רלבנטיים, שהרי לא ניתן לחלט ערבות שפקעה עוד קודם לכן.

על יסוד הבקשה ניתן צו מניעה ארעי במעמד צד אחד, ונקבע דיון במעמד הצדדים.

לקראת הדיון הוגשה תשובתו של הבנק. על פי האמור בה, הבנק תומך במתן צו מניעה זמני, שכן קיים חוסר התאמה במסמכים ובתאריכים ומספר הערבות שהוארכה איננו תואם למספר הערבות שהועמדה.

גם יסודות יניב הגישה תגובה ובה ביקשה לבטל את הצו. יש להעיר כי תגובה זו הוגשה רק בבוקר הדיון, באיחור של יומיים לעומת המועד הקבוע בתקנות, ובלא לבקש הארכת מועד. יסודות יניב טוענת כי יש לסלק את הבקשה על הסף מחמת העדר יריבות, שכן היא אוחזת בערבות בנקאית אוטונומית, וכל טענותיה של ב.ס.ט. מופנות כלפי הבנק לבדו, על שטעה בהנפקת הערבות. עוד טוענת יסודות יניב כי אין זה נכון שהערבות הוארכה לאחר שכבר פקעה, שכן היא הוארכה ביום 30.8.2012 עד ליום 2.4.2013, ופעם נוספת הוארכה ביום 31.3.2013 עד ליום 2.4.2014. מכאן שביום 10.6.2013, עת דרשה יסודות יניב את חילוטה- הערבות היתה בתוקף. עוד נטען כי מאזן הנוחות כלל איננו רלבנטי מקום שמבוקש לחלט ערבות בנקאית אוטונומית ומכל מקום, הוא נוטה לטובתה של יסודות יניב, שכן ב.ס.ט. תוכל לתבוע את נזקיה מן הבנק אם יתברר כי הערבות אכן הונפקה בטעות.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובחומר הראיות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, מן הטעמים שיפורטו להלן.

ראשית לכל, בטיעונה לפניי, הודתה ב"כ הבנק בפה מלא כי מדובר בערבות בנקאית שפקעה, ורק מחמת טעות נשלחה על ידי הבנק הודעה בדבר הארכת תוקפה. במה דברים אמורים- הערבות הבנקאית שמספרה 0085/5 הועמדה ביום 2.2.2010 ועמדה לפקוע ביום 30.6.2011. ביום 25.6.2011 הסבה יסודות יניב את הערבות לטובת חברת מנורה ובנק ירושלים (להלן: "הנסבים"). הנסבים ביקשו מעת לעת לחלט את הערבות או להאריך את תוקפה, וכך היא הוארכה פעם אחר פעם, בטרם פקיעתה. ביום 22.8.2012 ביקשו הנסבים להאריך את תוקפה של הערבות עד ליום 2.1.2013 (נספח 9 לבקשה). הבנק נעתר לבקשה, אך עקב טעות כלשהי, שסיבתה טרם נתחוורה, הוציא ביום 30.8.2012 הודעה בדבר הארכת תוקף הערבות עד ליום 2.4.2013 (נספח 10א' לבקשה) (להלן: "ההודעה השגוייה"). הבנק גילה עד מהרה את טעותו, וביום 6.9.2012 הוציא הודעה מתקנת ולפיה תוקפה של הערבות הוארך עד ליום 2.1.2013 (נספח 10 לבקשה) (להלן: "ההודעה המתקנת"). ביום 25.10.2012 בוטלה הסבת הערבות הבנקאית וזו חזרה לידיה של יסודות יניב ואילו הנסבים יצאו מן התמונה. במכתבם של הנסבים לבנק מיום 25.10.2012, בו הודיעו על ביטול ההסבה, נכתב, בין השאר, כי "אין לראות בהסכמתנו זו כהסכמה לביטולה של הערבות שתוקפה הוא עד ליום 2/1/2013." (ההדגשה אינה במקור). בשולי המכתב נרשם שמה של יסודות יניב כמי שנשלח אליה העתק מן המכתב. ביום 12.3.2013 פנתה יסודות יניב אל הבנק בדרישה לחלט את הערבות או להאריך את תוקפה עד ליום 1.4.2014. למכתב הדרישה צורפה ההודעה השגוייה. ביום 31.3.2013 טעה הבנק פעם נוספת, ועל יסוד דרישתה של יסודות יניב הוא הודיע על הארכת תוקפה של הערבות עד ליום 1.4.2014 (נספח 1ב' לבקשה), למרות שבעקבות ההודעה המתקנת הערבות כבר פקעה עוד קודם לכן, ביום 2.1.2013. אגב כך השתנה לפתע מספרה של הערבות, ומספרה החדש היה 0088/9. בהודעה על הארכת הערבות אף ציין הבנק כי המספר החדש מחליף את המספר הקודם של הערבות. ביום 10.6.2013 דרשה יסודות יניב את חילוטה של הערבות, ומכאן ההליך שלפניי.

עינינו הרואות: הודעתו של הבנק בדבר הארכת תוקפה של הערבות עד ליום 2.4.2013 יסודה בטעות של הבנק, שהרי לא היתה כל סיבה שהבנק יאריך את תוקפה של הערבות מעבר למועד אותו ביקשו הנסבים. טעות זו תוקנה עד מהרה בהודעת הבנק מיום 6.9.2012, היא ההודעה המתקנת, כך שהערבות הוארכה עד ליום 2.1.2013, כפי שביקשו הנסבים וכפי שהסכימה ב.ס.ט.. במישור החוזי שבין ב.ס.ט., הנסבים והבנק, לא היתה באותה עת כל מחלוקת על כך שהערבות תעמוד בתוקף רק עד ליום 2.1.2013, ולא מעבר לכך. תעיד על כך הודעת הנסבים מיום 25.10.2012, שם נרשם כי תוקפה של הערבות הוא עד ליום 2.1.2013. משמע, הנסבים ידעו היטב כי ההודעה המתקנת מחליפה את ההודעה השגוייה, והסכימו שמועד פקיעתה של הערבות הוא יום 2.1.2013. יתר על כן, הנסבים אף שלחו העתק ממכתבם אל יסודות יניב, כך שגם זו היתה אמורה לדעת מהו מועד פקיעתה הנכון של הערבות. משלא באה כל דרישה לחילוט הערבות או הארכתה קודם ליום 2.1.2013, הערבות פקעה וחלפה מן העולם. מכאן ואילך לא היה ניתן עוד להאריכה. דא עקא, יסודות יניב היא שהטעתה את הבנק בפנייתה אליו מיום 12.3.2013, שכן היא צירפה לפנייתה את ההודעה השגוייה. ככל הנראה, על יסוד הטעייה זו, התיימר הבנק להאריך את תוקפה של הערבות שחילוטה מבוקש כיום.

דומה כי לפחות לעת הזו, ומבלי לקבוע מסמרות, מי שהטעה את הבנק וגרם לו להאריך תוקפה של ערבות שכבר לא היתה קיימת, לא יכול להבנות ממעשיו שלו, ולצורך מתן צו מניעה זמני, די בכך על מנת להעתר לבקשה. בשלב הדיוני המקדמי בו אנו מצויים, לא ניתן לקבוע האם מדובר בהטעייה מכוונת, או שמא בהטעייה בתום לב, שיכולה היתה להגרם אם יסודות יניב משום מה לא קיבלה לידיה את ההודעה המתקנת אלא רק את ההודעה השגוייה, ואף לא קיבלה לידיה את מכתבם של הנסבים מיום 25.10.2012. מאידך, יש לזכור כי בין אם ידעה על ההודעה המתקנת ובין אם לאו, יסודות יניב לא יכולה היתה לקבל לידיה ערבות לתקופה ארוכה מזו שהחזירו לה הנסבים. משמע, הנסבים הסכימו עם הבנק שהערבות תעמוד בתוקפה עד יום 2.1.2013, כפי ההודעה המתקנת, ולא עד ליום 2.4.2013 כפי ההודעה השגוייה, ומכאן שיום 2.1.2013 הוא מועד פקיעתה של הערבות שהוחזרה לב.ס.ט.. במילים אחרות, הסכמה זו בין הנסבים לבין הבנק, מחייבת לכאורה גם את יסודות יניב, שקיבלה לידיה חזרה את הערבות לאחר שההסבה בוטלה.

אכן, הכלל הוא שבית המשפט לא יעכב את מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית, וזאת מתוך הכרה בחשיבותה ככלי להגברת הוודאות והיציבות בחיי המסחר, בכך שהיא מבטיחה פרעון חובות במהירות ובפשטות, ללא תלות בהכרעה במחלוקות הנוגעות לעסקת היסוד:

"הערבות הבנקאית האוטונומית מהווה כלי חשוב להגברת הוודאות והיציבות בחיי המסחר, בכך שהיא מבטיחה פירעונם של חובות במהירות ובפשטות ללא תלות בהכרעה במחלוקות הנוגעות לעסקת היסוד ..."

רע"א 6435/04 רשות שדות התעופה בישראל נ' סולל בונה בע"מ (פורסם בנבו, 28.09.2004)

יחד עם זאת, לכלל זה נקבעו בפסיקה שני חריגים עיקרים, הם חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות:

"גם לעניין ערבות בנקאית אוטונומית ייתכנו חריגים, וזאת במקרים נדירים, שבהם התנהגות הנערב הייתה חמורה במיוחד, וכלל זה אינו מוגבל רק למקרי מירמה וזיוף ... בהתקיים נסיבות מיוחדות יכול אפוא בית המשפט להורות על עיכוב מימוש הערבות..."

רע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ, פ"ד מח(1) 450, 455.

ראה גם רע"א 1765/00 מושקוביץ נ' תשורה ייזום ובניין בע"מ (2001), פ"ד נה(2) 447, 452:

"אכן, שני חריגים לעקרון העצמאות – אלו הם חריג המירמה וחריג הנסיבות המיוחדות. אולם תחולתם מוגבלת לאותם "...מקרים נדירים, שבהם התנהגות הנערב הייתה חמורה במיוחד..." ... כאן עניין לנו בשאלת תחולתו של חריג הנסיבות המיוחדות. אכן, תחולתו של חריג זה אינה מוגבלת אך למקרי זיוף או מירמה. ... ברגיל, על-מנת לבוא בגדרי החריג יידרש מבקש הערבות להצביע על התנהגות חמורה או שרירותית מצד הנערב בבואו לדרוש את חילוט הערבות ... או התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות."

וכן ראה רע"א 6435/04 רשות שדות התעופה בישראל הנ"ל.

בעניננו, לנוכח מסכת העובדות כפי שתוארה לעיל, מתקיים לכאורה חריג הנסיבות המיוחדות, שדי בהן כדי להצדיק מתן צו מניעה זמני עד לברור עובדתי מקיף של מה שהתרחש, שהרי לכאורה, יסודות יניב היא שגרמה לבנק להאריך שלא כדין ערבות שכבר פקעה. זאת ועוד, ככל שיעלה בידי ב.ס.ט. או הבנק להוכיח בסופו של יום כי יסודות יניב ידעה על ההודעה המתקנת עת שיגרה לבנק העתק של ההודעה השגוייה, עשוי הדבר לבסס גם את חריג המרמה.