ב נ' מדינת ישראל

החלטה

רקע וטענות הצדדים

בפניי תביעה נזיקית שעילתה רשלנות רפואית.

התובע, יליד 1970, עבר בשנת 04 ניתוח עקב דלקת חריפה בתוספתן. כתוצאה מהניתוח סבל מבקע שגרם לחסימת מעיים וצורך בניתוח נוסף שלא סיים את ייסוריו לבקע חוזר.

התביעה הגישה חוו"ד ולפיה הפעולות שנעשו על ידי הנתבעת היו פעולות רשלניות, והתובע סובל מנכות צמיתה של 40% כתוצאה מכך.

ההגנה הגישה חוו"ד נגדית, ממנה עולה שהבחירות שנעשו על ידי הצוות הרפואי היו מקובלות ואין מדובר ברשלנות רפואית.

לעניין הנכות אין מחלוקת על 40%.

הצדדים הופנו על ידי בית המשפט להליך גישורי שלא צלח.

כעת קיימת מחלוקת בעניין סיום ההליכים המקדמיים בתיק.

ב"כ התובע המלומד דרש לקבל לידיו את חוזר מנכ"ל 18/95 של משרד הבריאות שעניינו בחובת הגילוי וקיבל תשובה שהמסמך לא אותר.

כמו כן, במסגרת השאלון לא נענתה שאלתו בעניין מיהו הרופא הרשאי לבצע פעילות לפרוסקופית, כששאלה זו רלבנטית שכן כלל לא הופעל שיקול דעת, כיוון שהרופאים שביצעו את הניתוח בשעת לילה מאוחרת, היו מתמחים שאסור היה להם עפ"י הנהלים וחוזרי המנכ"ל לבצע לפרוסקופיה.

בעניין התקליטור ועליו בדיקת הסיטי שבוצע לתובע ביום 7.5.04, יש חשיבות לראות הבדיקה המקורית ואי אפשר להסתפק בעמדה על פיה "צורף פענוח של הבדיקה אשר הינו מספק ביותר".

כמו כן דרש ב"כ התובע לקבל לידיו פרסומים ותכתובות מטעם ביה"ח ורופאיו בנושא ניתוח לפרוסקופיה לכריתת תוספתן. לדידו, ביה"ח אסף הרופא מציג עצמו לאורך השנים כחוד החנית בנושא הלפרוסקופיה, אחד מביה"ח שהביאו טכניקה רפואית זו לארץ ואשר הוא פרסם ומפרסם שרותיו גם לציבור, וגם למוסדות רפואיים אחרים והרופאים בביה"ח שמבצעים הפרוצדורה פרסמו ומפרסמים פרסומים שונים בהקשר זה. מדובר לטענתו, בלב ליבו של ההליך ולכן המסמכים הללו חשובים לצורך בירור האמת.

ב"כ הנתבעת המלומדת הבהירה שאינה יכולה לתת יותר ממה שיש לה. היא פנתה לביה"ח ולאחר שהדברים נבדקו נאמר לה כי נמסר מה שהיה לתת. מה שלא נמסר לתובע אלו מסמכים שלא נמצאו.

היא הוסיפה שהמדובר בתביעה שהוגשה ימים אחדים לפני ההתיישנות וכשמישהו מגיש תביעה כזו הוא צריך לקחת בחשבון שיש קושי באיתור מסמכים. לדידה, לא נעשה שום דבר כדי להתחמק. יתירה מזו הבטיחה ב"כ ההגנה שמנהל המח' הכירורגית באסף הרופא פרופ' הלוי יבוא בעצמו להעיד.

דיון והכרעה

סבורני שבאופן עקרוני צודקת ב"כ ההגנה בטיעוניה.

חלק מבקשות התובע, כגון "כל הפרסומים וההתכתבויות..." הוא למעשה "מעשה דייג" האסור בהליכים מקדמיים.

בקשר למסמכים האחרים ולשאלה שצוינה, משהצהירה ב"כ הנתבעת שפניותיה בעניין לבית החולים הושבו ריקם לאחר חקירה ודרישה, בדרך כלל יש להסתפק בכך.

באם ב"כ התובע יבקש להיות פורמליסט ויודיע שהוא עומד על מסירת תצהיר מטעם מנהל בית החולים המאשר שהמסמכים המבוקשים (לרבות פיענוח ה CT - ) לא נמצאו לאחר חקירה ודרישה כנוסח התקנות, יודיע על כך לב"כ הנתבעת עד ליום 1/4/014 וזו תדאג להגשת תצהיר בנדון תוך 30 יום מקבלת ההודעה.