ב"ל 9579-12-14 צ' א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.10.14 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה במסגרת תביעתו של המערער לתגמול אסיר ציון, נכות יציבה בשיעור של 5% בתחולה מיום 1.9.05 (להלן: "ההחלטה").

להלן העובדות הרלבנטיות לענייננו:

2.המערער הוכר כאסיר ציון לפי סעיף 1(א)(1) לחוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992, וזאת בהתאם לאישור הרשות לאסירי ציון מתאריך 12.12.10.

3.ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער 0% נכות יציבה החל מיום 1.9.05.

4.המערער הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית.

טיעוני ב"כ המערער:

5.בהחלטת הועדה נפלו מספר פגמים מהותיים, העומדים בניגוד לחוק ו/או להלכה הפסוקה והמפורשת, הנוגעת לאופן קבלת החלטות ע"י הועדה, ובכללם העדר הנמקה, אי התייחסות מספקת לנימוקי הערר ולתלונות המערער המגובות במסמכים רפואיים, וכן חוסר סבירות קיצוני.

6.שגתה הועדה בכך שלא שקלה כיאות וכנדרש הענקת נכות למערער בשל תלונותיו בתחום האורטופדי, הנפשי ובתחום הא.א.ג., ואשר מקורם בעינויים הקשים אשר עבר במהלך תקופת מאסרו, ואשר מגבילים את תפקודו הראוי ואת כושר הפעולה הכללי שלו, ואשר עונים על הגדרת הנכות שבסעיף 1 לחוק אסירי ציון.

7.בעניין ליקוי השמיעה והטנטון – טוען המערער כי בטופס הבקשה להכרה/קבלת תגמולים לאסיר ציון, פירט כי בתקופת מאסרו ובמהלך החקירות שעבר בעינויים ובאלימות, נגרם לו נזק באוזן שמאל; רופא א.א.ג. היועץ לועדה קבע כי קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה והטנטון לבין העינויים שעבר בתקופת מאסרו, וכי ליקוי השמיעה משמאל מתאים לחבלה קודמת; במהלך הדיון בפני הועדה העלה המערער, באמצעות בא כוחו, טענות כנגד החלטת הרופא היועץ באשר לדרגת הנכות שנקבעה, ועל כן הוגשה בפני הועדה השגה מפורטת ומנומקת באשר להתאמת סעיפי הליקוי בגין ליקוי השמיעה, וזאת לאור תוצאות בדיקות השמיעה השונות.