ביום 11/4/16 התייצבה המערערת בפני הוועדה לעררים, אשר האזינה לתלונות המערערת וקבעה את מידת התלות בסעיפים השונים, כפי שיפורט להלן:
א.בסעיף ניידות קבעה הוועדה, כי המערערת "זקוקה לסיוע מועט", עקב מאמץ יתר בהליכה ובעמידה.
ב.בסעיף הלבשה קבעה הוועדה, כי המערערת "זקוקה לסיוע מועט" והסבירה, כי "מסתדרת במרבית פריטי הלבוש באופן עצמאי למעט גרביים ונעליים".
ג.בסעיף רחצה קבעה הוועדה, כי המערערת "זקוקה לסיוע במידה רבה" וזאת נוכח ממדי גופה, המחייבים הכנת תנאי רחצה וסיוע פעיל.
ד.בסעיף אכילה ושתייה קבעה הוועדה, כי המערערת "זקוקה לסיוע מועט" ונימקה כי המערערת "מתקשה לחמם בעצמה ולהעביר את מזונה אוכלת בכוחות עצמה".
ה.בסעיף "היגיינה אישית" קבעה הוועדה, כי המערערת "זקוקה לסיוע מועט" והסבירה כי "המערערת סובלת מאיבוד שתן ומתקשה ללבוש חיתול בעצמה".
ו.בסעיף השגחה קבעה הוועדה, כי המערערת אינה זקוקה להשגחה. הוועדה פירטה כי המערערת ניהלה שיחה קוהרנטית ומסרה על מחשבות אובדניות, תוך ביטוי כעס על כך שלא נקבעה לה זכאות בסעיף השגחה. הוועדה ציינה, כי לפי מכתב פסיכיאטר משנת 2013 המערערת אינה זקוקה להשגחה ולאור ממצאי השיחה אין מקום להפנותה לאבחון נוסף בסעיף זה.
ז.בסעיף הכנת מזון קבעה הוועדה, כי המערערת "זקוקה לסיוע במידה רבה", שכן היא מסוגלת להכין רק כריך או לאכול אוכל מוכן באריזה פשוטה.
ח.בסעיף הפעלת מכשירים קבעה הוועדה, כי המערערת "עצמאית" על פי מידע שמסרה המערערת עצמה.
ט.בסעיף אחזקת בית קבעה הוועדה, כי המערערת "תלויה לחלוטין בעזרת הזולת".