ב"ל 9093-01-14

זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 12.11.13, אשר התכנסה מכוח חוק פיצוי לנפגעי פוליו, תשס"ז-2007 (להלן - החוק) וקבעה כי המערער לא הוכיח שעבר ניתוח בישראל בשל מחלת שיתוק ילדים ועל כן דחתה תביעתו לפיצוי מכוח החוק.

לטענת המערער, יליד 1939, הוא חלה במחלת הפוליו בבולגריה כשהיה בן 4 לערך. הוא עלה ארצה בשנת 1948 ולדבריו בהיותו כבן 15 (שנת 1954) עבר שני ניתוחים בבית חולים "הירקון" בתל אביב. בשנת 1962 עבר ניתוח נוסף בגיד אכילס, אשר התנוון כתוצאה מן המחלה.

בהתאם לסע' 2 לחוק, נפגע פוליו מוגדר כך "תושב ישראל שלקה בישראל במחלת שיתוק ילדים או שקיבל בישראל טיפול רפואי בשל מחלת שיתוק ילדים שבה לקה ושרופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 7 קבעו כי נגרמה לו נכות עקב אותה מחלה".

"טיפול רפואי", מוגדר באותו סעיף כך: "ניתוח שבוצע בישראל עד יום כ"ג בטבת התש"ל (1 בינואר 1970) כחלק מהטיפול במחלת שיתוק ילדים שניתן על ידי המדינה או מטעמה או על ידי מוסד רפואי כהגדרתו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם, 1940".

עולה אפוא, שמכיוון שהמערער לקה בפוליו בחו"ל, עליו להוכיח כי עבר טיפול רפואי בישראל עד שנת 1970. המערער כאמור טוען כי עבר בישראל מספר טיפולים רפואיים כחלק מהטיפול במחלתו, עד 1.1.1970, ואולם הוא אינו יכול להשיג רשומה רפואית אשר תעיד על כך, שכן בהתאם לפקודת בריאות העם, תשל"ז-1976, מסמכים רפואיים נשמרים עד 25 שנים, וכך נענה כאשר פנה לשירותי בריאות כללית בבקשה לקבל חומר רפואי מאותן שנים (מכתבי התשובה צורפו לערעור).

יחד עם זאת, למערער ראיות חיצונית, בהן צילומים ועדויות, המעידות לדבריו על הניתוחים שעבר, ואולם הועדה קבעה כי אין בהעדר רשומה רפואית על כך שקיבל טיפול רפואי במחלתו בישראל לפני 1970 – היא דוחה תביעתו וזאת מבלי לדון כלל בראיות האחרות שהוצגו בפניה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 8.5.14 נתבקש המשיב לשקול מחדש עמדתו בתיק, נוכח העדר יכולת אובייקטיבית להשיג רשומות רפואיות המעידות על הניתוחים שהמערער טוען שעבר, מחד ונוכח ראיות אחרות שמציג המערער, מאידך.

בעקבות הדיון, הודיע המשיב כי הוא מקבל את המלצת בית הדין ומבקש כי עניינו של המערער יוחזר לדיון בפני הועדה הרפואית. המערער הגיב להודעה זו וטען, כי מאחר ואין מדובר בעניין רפואי, הנתמך ברשומות רפואיות, אלא בעניין שבעובדה, המחייב שמיעת עדויות וקבלת ראיות, ומאחר וחברי הועדה כולם רופאים, הרי שאין להם המומחיות הנדרשת לצורך זה ולכן הוא מבקש כי בית הדין יפסוק בשאלה העובדתית – האם המערער עבר טיפול רפואי בישראל לפני שנת 1970.

לאחר בחינת טענות הצדדים, אין בידי לקבל את בקשה המערער להעביר הדיון לבית הדין לפני שהוא נדון לגופו וכדבעי בפני הועדה הרפואית. בהתאם לסע' 7 לחוק, הסמכות לקבוע אם תובע לקה במחלת פוליו ואם קיבל בישראל טיפול רפואי בגין המחלה, מסורה לרופא מוסמך או ועדה לעררים. סמכותו של בית הדין לבחון את קביעתם של הגורמים המוסמכים, קמה רק לאחר שבעלי הסמכות כאמור מילאו חובתם.

גם במקרה האמור, אף שהוא חריג בנסיבותיו, שכן מדובר בהוכחת טיפול רפואי בהעדר יכולת לעגן הדבר ברשומה רפואית, ראוי כי הרופאים המוסמכים יתנו החלטתם המנומקת על יסוד מכלול הראיות שיוצגו בפניהם. רק לאחר שיעשו כן, תקום סמכותו של בית הדין לבחון החלטתם.