א' נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע עותר להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה, זאת לאחר שליקוי השמיעה ממנו הוא סובל הוכר על ידי הנתבע. פרופ' דב אופיר מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן – המומחה) ומסר חוות דעתו לבית הדין (להלן – חוות הדעת).

בחוות הדעת קבע המומחה כי כושר השמיעה של התובע לא פחת בתדרים הגבוהים בשיעור 25 דציבל לפחות בשתי אוזניו.

בפני בקשה מטעם התובע להפנית שאלות הבהרה למומחה. אלו הם עיקרי השאלות המבוקשות:

א. מה הסיכוי שבדיקת שמיעה נוספת תשנה את תוצאת חוות הדעת?

ב. האם יש מקום להפנות את התובע לבדיקת BERA שהיא אמינה, נייטרלית ומדוייקת יותר?

ג. מדוע העדיף המומחה את בדיקת השמיעה מיום 7.8.14 על פני בדיקת השמיעה מיום 20.3.14?

ד. מדוע מתרשם המומחה כי אין צורך בבדיקת שמיעה נוספת?

ה. מדוע קבע המומחה כי התובע נמנה עם הרוב, שלפי חוות דעת המומחה לא יאמר שהוא שומע כאשר אינו שומע ולא עם החריג לרוב?

הנתבע התנגד לבקשה בטענה כי כל השאלות נענו על ידי המומחה וחלקן הינו ספקולטיבי.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, אני סבורה כי אין בסיס לקבלת את הבקשה:

שאלה א' הינה שאלה תיאורטית ולא ברורה מטרתה או כיצד היא תסייע בקידום התביעה.

לשאלות ב' ו-ד' המומחה השיב במפורש – המומחה הבהיר כי בדיקת השמיעה מיום 7.8.14 הינה אמינה מלאה וטובה ולכן אין צורך בבדיקה נוספת.

שאלה ג' נענתה אף היא בתשובה מפורטת ביותר, במסגרת סע' ב' לחוות הדעת, בה הסביר המומחה בפרוטרוט מדוע העדיף את בדיקת השמיעה האחת על פני האחרת.