ב"ל 8202-08-14 נ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 16/6/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכות זמנית בשיעור 44% מיום 1/10/12 ועד 28/2/13, ונכות יציבה בשיעור 55% מיום 1/3/15 ("ההחלטה").

2.עניינו של המערער הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין מיום 24/4/14 (ב"ל 13- 10- 30395), שניתן בהסכמת הצדדים ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתבדוק את המערער מחדש מבחינה אורטופדית, לרבות תלונותיו בעניין הצוואר, ותשקול האם יש בממצאים שתמצא כדי לשנות מהחלטתה. ככל שבמסגרת הבדיקה יתגלו ליקויים נוירולוגיים, תבחן הוועדה אם יש מקום להיוועץ עם מומחה בנוירלוגיה. במסגרת פסק הדין המחזיר הוזהר המערער מראש כי חוסר שיתוף פעולה שלו עשוי להוביל למסקנות כנגדו.

3.טענת הערעור העיקרית היא שהיה על הוועדה להיוועץ עם מומחה בנוירולוגיה, וזאת מהנימוקים הבאים: המערער התלונן על חולשה; נמצאו ממצאים משמעותיים בגב תחתון והוענקה נכות אורטופדית בגינם; בית הדין המליץ לוועדה לשקול ייעוץ נוירולוגי; בין חברי הוועדה לא נמנה מומחה בנוירולוגיה.

4.לטענת המשיב, הוועדה קיימה את הנחיות פסק הדין ולא נפל בהחלטתה כל פגם משפטי. נטען כי על פי הוראות פסק הדין הוועדה הייתה רשאית להיוועץ עם מומחה בתחום הנוירולוגיה מקום בו הבדיקה האורטופדית תעלה חשש לפגיעה נוירולוגית, אולם הלכה למעשה אי שיתוף הפעולה מצד המערער מנע מהוועדה להשלים את בדיקתה בתחום זה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

6.ביום 16/6/14 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לפסיכיאטריה ומומחה לרפואה פנימית. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער, ורשמה אותן בסעיף ד' לפרוטוקול. הוועדה ציינה כי במכתב מבית החולים בלינסון מיום 18/11/13 צוין בממצאי הבדיקה הקלינית "כוח גס תקין שווה בשתי רגליים, החזרים בטרליים ואכילס תקינים. תחושה שמורה לכל אורך הגפיים ללא קלונוס וללא בבינסקי". הוועדה הוסיפה כי בבדיקת EMG מיום 20/3/12, "הולכה עצבית בגדר הנורמה. לא נצפו דנרווציות פעילות בשרירים, חוסר הפעלה רצוני של שרירי גפה תחתונה משמאל". מכאן מסקנת הוועדה שבבדיקת ה- EMG אין עדות לנזק נוירולוגי.

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה, ובכל הנוגע לממצאים הנוירולוגיים ציינה הוועדה כוח גס ותחושה בידיים שמורים ותקינים. הוועדה הוסיפה כי בעת הבדיקה הקלינית של הגב התחתון, המערער לא שיתף פעולה, מאחר שבעודו נשען על מיטת הבדיקה סירב לעזוב את הקביים בטענה שאינו מסוגל לעמוד עקב חולשה ברגל. כמו כן, בעת הבדיקה המערער "לא שיתף פעולה בעת בדיקת הברך וקרסול שמאל בטענה שגורם לכאב". הוועדה התרשמה מהסתכלות על ברך שמאל וקרסול, שאין נפיחות ואין דלדול בשרירי הגפיים התחתונות. הוועדה סיכמה וקבעה כי "בהתאם לבדיקה חלקית עקב אי שיתוף פעולה לא יכולה לקבוע מגבלותיו בתחום גב, ברך וקרסול שמאל", ומבחינה נוירלוגית הסתפקה הוועדה בדחיית הערר.

7.בניגוד לטענת הערעור, בית הדין לא המליץ לוועדה להיוועץ עם מומחה בנוירולוגיה. פסק הדין, אשר כאמור ניתן בהסכמת הצדדים ושעה שהמערער היה מיוצג על ידי בא כוחו בהליך זה, קבע כי "במידה ותסבור הוועדה כי לאור בדיקתה המחודשת יש צורך בייעוץ נוירולוגי שיקבע את הנכות הנלוות לפגימות האורטופדיות בעמוד השדרה, תוכל לעשות כן". לאמור: הוועדה תשקול אם יש מקום להיעזר ביועץ לוועדה בתחום הנוירולוגי, אך היא אינה מחויבת להיוועץ עמו.