ש.ע. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 2.7.15, אשר דחתה את ערר המערער וקבעה, בין היתר, כי למערער אין נכות לבבית (להלן: "הוועדה").

2.לטענת המשיב, דין הערעור להידחות על הסף - מאחר והוגש לאחר שחלף המועד הקבוע להגשתו כמפורט בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 (להלן: "התקנות").

בהתאם לעמדת המשיב, ההודעה על החלטת הוועדה מיום 2.7.15 נמסרה למערער והוא אף פנה לסניף המשיב וקיבל מענה לפניותיו; המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה כבר ביום 23.7.15 במסגרת תיק ב"ל 40381-07-15 והערעור נמחק ביום 21.12.15 בהעדר התייצבות מטעם המערער. מאז מחיקת הערעור בתיק ב"ל 40381-07-15 ועד למועד הגשת הערעור דנן חלפה כמעט שנה ועל כן, מדובר בהתיישנות מהותית ויש לדחות את הערעור על הסף.

עוד טען המשיב, כי הוועדה שמעה את טענות המערער, בדקה אותו והתייחסה למסמכים אשר עמדו לפניה וכי החלטתה מפורטת ומנומקת כנדרש.

4.לטענת המערער, אין לקבל את הטענה לעניין התיישנות הערעור, שכן הוא לא התייצב לדיון אשר היה קבוע בתיק ב"ל 40381-07-15 היות ובמועד הדיון הוא שהה בארצות הברית לצורך טיפולים רפואיים וחזר לישראל לאחר כחמישה חודשים.

המערער מוסיף וטוען, כי הוועדה לא הכירה בפגימה הלבבית ובפגימה הנוירולוגית מהן הוא סובל ואף לא העניקה לו נכות ביחס לפגימה בקיבה לאחר הוצאת גידול. לטענתו, החלטת הוועדה שלפיה לא נקבעו לו אחוזי נכות ביחס לפגימות האמורות הינה שגויה.

דיון והכרעה

5.תקנה 2 לתקנות קובעת כי:

"ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער".

בעניין זה קובעת ההלכה הפסוקה כי "בכל הנוגע למועדים להגשת "תובענות" לבית הדין לעבודה שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק" (ראו: דב"ע מ"ט/ 0-170 פרת - המוסד, פד"ע כ"א, 132).