ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
7745-11-13
17/02/2015
|
בפני השופט:
ד"ר יצחק לובוצקי – אב"ד
|
| - נגד - |
תובע:
גרגורי קונסטנטינובסקי
עו"ד אסף ברק
|
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד אירית רייכנברג
|
| פסק דין |
השאלה העומדת להכרעה בהליך זה, היא האם התובע אכן חדל מלהיות "תושב ישראל" כמשמעות דיני הביטוח הלאומי, מיום 1.10.12 ואילך.
לטענת התובע "מרכז חייו" נותר בישראל, שבה הוא שוהה בחלקים ניכרים מזמני השנה, וממילא טענת הנתבע לשלילת זכויותיו אצל הנתבע כ"תושב" היא שגויה ודינה להתבטל.
אין חולק כי התובע מבלה את מירב זמנו באוקראינה, קרי לא בארץ. טענותיו כי "סיבה רפואית" הביאה אותו לארץ הזרה, אינה מבוססת. לא נמצאה כל הוכחה כי סיבה רפואית אמתית מנעה מהתובע לגור דרך קבע בארץ, ונראה כי שהייתו בחו"ל נובעת מטעמי נוחיות שלו, ותו-לא.
על פי רישומי משרד הפנים בשנת 2011 שהה התובע 9 חודשים בחו"ל, בשנת 2012 הוא שהה שם 7 חודשים ובתחילת 2013 המשיך 5 חודשים נוספים. הדבר אושר בעדות התובע (עמ' 3 לפרוטוקול הישיבה של יום 6.10.14; ולא ברור על בסיס מה ב"כ התובע בסיכומיו טוען אחרת).
הנימוק שהעלה התובע בביה"ד להיעדרותו הממושכת, היא היעדר הסתגלות לאקלים הארץ, בהיותו חולה לב. לטענתו, בתקופת הקיץ החמה "אסור לי להיות בארץ ..." (עמ' 3, שורה 16 לפרוטוקול הדיון של יום 6.10.14). ואולם, לא רק שטענתו אינה נסמכת על שום חוות דעת רפואית (ר' גם עדות הבן – ע.ת. 2 בעמ' 4 שורה 24) אלא שגם עיון ב"זמני הכניסה והיציאה" מהארץ מלמד, כי התובע בכלל נוסע לאוקראינה גם בתקופת החורף הישראלי, ולקראתו ... (ר' עמ' 3, שורה 20 לדיון מיום 6.10.14).
כמו כן, לתובע אין בארץ דירה או כל נכס בר-קיימא אחר, ויש לו משפחה (לרבות מדרגה ראשונה) גם בארץ וגם באוקראינה, אצלה הוא מתארח לסירוגין. אין אפוא שום עדות אובייקטיבית המלמדת על זיקה ממשית לארץ.
בינתיים הסכים הנתבע להכיר ב"תושבות" התובע משנת 2014, תוך בחינה מחדש של זכאותו משנה זו, ואילך.
ובאשר לתקופה שקדמה להגשת התביעה, לא הוכח כי "מרכז חייו" של התובע בארץ, וממילא צדק הנתבע בהחלטתו אז. שכן, גם גישה מקלה בעניין זה, חייבת לקחת בחשבון את הסיבה להיעדרות מהארץ, והנסיבות דנן אינן מלמדות על "סיבה מוצדקת".