ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע נחבל ברגלו במהלך משחק כדורגל. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלת תקופת זכאותו לתשלום דמי תאונה אישית.

העובדות ומהלך ההתדיינות

2.התובע, יליד 1984, נחבל בברך ימין במהלך משחק כדורגל ביום 18.10.13.במועד האירוע הוא הוגדר כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי.

ביום 6.12.13 התובע נותח בבית החולים אסותא על ידי ד"ר בצלאל פסקין, מומחה לכירורגיה אורתופדית. התובע שוחרר לביתו ביום 7.12.13.

3.במכתבו מיום 10.2.14 הודיע הנתבע לתובע שתביעתו לתשלום דמי תאונה בגין האירוע מיום 18.10.13 נדחית מהטעם שלא אירעה תאונה כהגדרתה בסעיף 150 לחוק. זאת, שכן הפגיעה בברך ימין לא נגרמה על ידי גורם חיצוני אלא "כתוצאה מתנועה סיבובית/תנועה לא טובה שביצעת במהלך פעילות ספורטיבית".

ביום 4.12.14 הגיש התובע את התביעה שבפנינו כנגד החלטת הנתבע.

4.ביום 15.2.15 הנתבע הכיר באירוע מיום 18.10.13 כתאונה אישית. עם זאת, התביעה לדמי תאונה אושרה רק לתקופה שמיום 19.10.13 ועד ליום 7.11.13. נקבע, שאין התובע זכאי לדמי תאונה בעד התקופה שמיום 8.11.13 עד ליום 16.1.14, באשר אין לראות בו כמי שהיה מרותק לביתו בתקופה נוספת זו. כן נדחתה התביעה גם ביחס לתקופה שמיום 17.1.14 ועד ליום 6.2.14, בנימוק שזוהי תקופה החורגת מתקופת הזכאות שבהתאם לסעיף 152 לחוק הביטוח הלאומי.

5.ביום 24.6.15 נערך קדם משפט בפני כב' השופטת חנה טרכטינגוט שבו הוגדרה הפלוגתא הבאה בין הצדדים: "האם התובע היה מרותק לביתו החל מ-8.11". ביום 20.7.16 התקיים דיון הוכחות בו נחקר התובע על תצהירו.

בהחלטה מיום 25.1.17 קבע בית הדין שיש מקום למינוי מומחה יועץ רפואי בתיק אליו יועבר כלל החומר הרפואי שבתיק, לרבות חוות דעתו של ד"ר פסקין. בהחלטת נוספת מיום 25.1.17 מונה ד"ר עידו ציון להיות מומחה יועץ רפואי בתיק, על מנת שיחווה דעתו בשאלה האם התובע היה מרותק לביתו, ללא יכולת עצמאית להתנייד, בנוגע לתקופה שמיום 8.12.13 עד ליום 16.1.14.