עב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
6991-09-13
06/05/2015
|
בפני השופטת:
שרה מאירי – אב"ד
|
- נגד - |
תובעת:
עפרה משמרתי בוליג – בעצמה
|
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד שירה צמיר
|
פסק דין |
1.בפנינו כתב תביעה שהגישה התובעת ביום 2.9.13 כנגד החלטת הנתבע מיום 21.4.13 הדוחה תביעתה לגימלת הבטחת הכנסה לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 ("החוק"), משהתובעת נתבקשה להמציא מסמכים, במכתב הנתבע מיום 26.2.13 ולא המציאה אותם.
לתביעתה צירפה גם מכתב דחיה מיום 16.5.13 הדוחה תביעתה לפי סעיף 5 (ב) לחוק, משהכנסתה הנחשבת גבוהה מגובה הגימלה (נלקחו בחשבון הכנסותיה משכירות ונוצר חוב).
טוענת התובעת כי היא חיה בקושי רב ממשכורת מינימום והמון הלוואות ובחלוף השנים, שראתה שהגרוש איננו מקיים את הסכם הגירושין, הכשירה את המחסן למגורים ובפברואר 2013 הדירה עמדה להשכרה. כן ביקשה לדעת מה הסיבה לחוב.
2.הנתבע בהגנתו מיום 8.12.13 עתר לדחיית התביעה. הוכחשו טענות התובעת בתביעתה, ככל שכוונתן להצדיק אי דיווח על קבלת שכר דירה. עוד הובהר כי לתובעת חוב בגין העלמת מידע והכנסות ומשכך, קיבלה תשלום גימלה שלא כדין.
3.ביום 26.3.14 התקיים דיון מוקדם בפני השופטת ח. טרכטינגוט, התובעת אישרה כי השכירה את דירתה, טענה כי ב-2011 רק שיפצה את הדירה ולא קיבלה הכנסה ממנה.
ההליך נקבע להוכחות בפלוגתא: "האם בדין נשללה זכאות התובעת לגימלת השלמת הכנסה מחודש פברואר 2011".
ביום 14.12.14 נשמעה בפנינו עדות התובעת. בתום הדיון נתאפשר לתובעת להודיע מהי בקשתה, תוך שהוצע לה לפנות ללשכת הסיוע המשפטי. לאחר הודעות התובעת והחלטות בית הדין כי בית הדין ממתין לעמדה לתביעה שבפנינו, הודיעה התובעת ביום 18.1.15 כי הגיעה להסדר חוב. התובעת הודיעה מאוחר יותר כי יש פער בארבעה חודשים בהם הדירה לא היתה מושכרת (אוקטובר 2013 – פברואר 2014; חודשים שאינם מושא הדיון כאן). בהתאם נתבקשה עמדת הנתבע והנתבע אכן הודיע ב-11.3.15 כי טענות התובעת האחרונות אינן רלוונטיות להליך ועתר לדחיית התביעה.
שוב נתאפשר לתובעת להודיע עמדתה. משלא הודיעה התובעת דבר, ניתן עתה פסק הדין.
4.הכרעה
ההליך שבפנינו דן בשלילת זכאות התובעת להשלמת הכנסה, כאמור בשתי החלטות המל"ל ולפיהן נוצר לתובעת גם חוב. טוענת התובעת כי אכן נתבקשה להמציא המסמכים שנטענו במכתב הנתבע, כי התייאשה ולא היה לה זמן להתעסק עם זה. עוד טענה כי בשנת 2011 לא השכירה את הדירה וכי רק ב – 2012 התחילה להגות את הרעיון. כל שהוצג בפנינו הוא חוזה שכירות שאינו חתום על ידי השוכר (כשחתימה ופרטים בכתב ידה של התובעת בלבד). התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי לחוקר המל"ל הצהירה כי השכירה את הדירה בפברואר 2011. בפנינו טענה שזו כנראה טעות, היא לא זוכרת את הפרט הזה לפיו אמרה לחוקר שהשכירה את הדירה בפברואר 2011 והוסיפה: "מודה שהייתי בלחץ ונפלה טעות". עוד אמרה כי כל הדברים האחרים שהוקראו לה הם אכן נכונים וכי אמירתה כי השכירה את הדירה בפברואר 2011 היא טעות. אין לתובעת איזה שהוא מסמך להוכיח השכרת דירה במועד כלשהו ואף לא הלוואות שטענה שקיבלה (מסמך שהציגה בפנינו, ללא חתימה לתאריכים 14.3.11 – 21.7.13; שכל כולו כטבלת אקסל ללא פרטים רלוונטיים). התובעת אינה מציגה אסמכתאות שיכול שיהא בהן להוכיח כי גרסתה לחוקר הנתבע – בטעות היא: אין בפנינו חיבור לחשמל, חיבור לגז, דיווח לרשות המקומית, קבלות למשפצים, הסכמי שכירות, אישורי דיירים וכיוצ"ב ובפועל אף לא הסכם שכירות ולו לתקופה המאוחרת (תקופה שאינה רלוונטית להליך). הגם שנתבקש שיקול דעת נוסף של התובעת, בסיוע הלשכה לסיוע משפטי או בהצגת אסמכתאות כלשהן – בפועל לא הוגש עד עתה דבר.
כך גם אין בפנינו הנמקה ל"טעות" הנטענת במכתבי הדחיה, ככל שכך. גם בפנינו לא הוצג מסמך שיהא בו כדי להוכיח כי דברי התובעת טעות הם ואך נכון נהג המל"ל את דחה תביעתה על בסיס דבריה היא.