ש' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לבית הדין הוגש ערעורו של מר ש.ר. (התובע) על החלטתו של המוסד לביטוח לאומי (הנתבע) שלא להכיר בפגיעה במרפקיו כפגיעה בעבודה. לאור הסכמת הצדדים מונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, דר' א. ברוסקין כירורג-אורתופד.

2.למומחה נשלחו העובדות הבאות:

"א.התובע יליד 1975, צמיגאי, עובד כשכיר בצמיגי בר ברחובות החל מנובמבר 2011. ידו הדומיננטית של התובע היא ימין.

ב.התובע עובד בימים א'-ה' במשך 11 שעות ובימי ו' במשך 7 שעות.

ג.עיקר עבודתו של התובע הינו בתיקון צמיגי מכוניות, ט רקטורים ומשאיות (השוקלים בין 6-65 ק"ג). כאשר בממוצע מטפל התובע בין 25-30 תקרים ביום.

ד.במסגרת עבודתו עושה התובע שימוש בכלילם רוטטים וידניים כמפורט:

כלים רוטטים:

ג'ק הרמה הידראולי - לצורך הרמת / הורדת הרכב.

פטיש אוויר קטן - (לרכבי פריווטים) לצורך פתיחת ברגים וחיזוק ברגים (של הגלגל) – כ- 65% מהזמן.

כלים ידניים

פטישים – לסגירת הטבעת של הג'אנט או ליישור הג'אנט (כל הזמן).

לוסי – להוצאת הצמיג מהג'אנט של הגלגל או הרכבת צמיג על הגלגל – רכבי פריווטים בעיקר כ- 80% מהזמן.

ה.במהלך עבודתו נדרש התובע מדי יום ביומו להפעיל כוח רב על הידיים והמרפקים זאת לצורך שימוש בכלים ידניים ורוטטים כמפורט לעיל ופעולות חוזרות ונשנות של החלפת הגלגל (פירוק/הרכבת גלגל, הבאתו אל מכונת הפירוק – הרמה הורדה ממנה, הרמה ונשיאה של צמיגי משא וצמיגי נוסעים (פריווטים))."

3.המומחה הרפואי התבקש להשיב לשאלות הבאות:

"א.מהו הליקוי ממנו סובל התובע במרפקים?

ב.האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.