ב"ל 6348-02-15 ו' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 9.11.14, שקבעה, כי למערער 20% נכות רפואית לתקופה 1.10.13 – 30.6.15 (להלן – הוועדה).

2.המערער, יליד 1986, נבדק בפני הוועדות הרפואיות בשל תלונותיו הנוגעות להפרעת קשב וריכוז.

ביום 23.2.14 נבדק המערער בפני ועדה רפואית לעררים שקבעה נכות זמנית למשך שנתיים לפי פריט ליקוי 34(ב)(3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות) בשל ADHD עם הפרעת הסתגלות. בהחלטת הוועדה צוין בין השאר כי המערער הוא סטודנט לראיית חשבון, כי הוא מועסק באופן חלקי כמלצר, כי שרת בצה"ל שירות מלא כלוחם. עוד ציינה הוועדה כי המערער נוטל ריטלין באופן קבוע לצורך הלימודים ולפני בחינות, וכי קיבלה לידיה תוצאות איבחון בדבר קיומה של הפרעת קשב וריכוז מחודש 3/02 ומחודש 2/12.

3.על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית הדין (בל 16807-06-14) בטענה כי לא היה מקום לקבוע נכות זמנית ובהעדר נימוק בשאלת זמניות הנכות. בהליך זה ניתן תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים ביום 22.9.14 לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב כדי שתשקול מחדש עמדתה בזיקה לטענת המערער כי לא נימקה את קביעתה בשאלת הזמניות ובהתייחס לקביעת הדרג הראשון לנכות בשיעור 10% לצמיתות החל מיום 8.8.04 בשל אותו ליקוי (להלן – פסק-הדין).

4.ביום 9.11.14 התכנסה הוועדה נשוא הערעור וחזרה על קביעתה כי מדובר בנכות זמנית לתקופה בת כשנתיים ועד ליום 30.6.15. ציינה בהחלטתה כי "הנימוקים שנשקלו באשר לאחוזי הנכות נקבעו למשך שנתיים בלבד הם כדי לאפשר לנ"ל לסיים את לימודיו (שנה אחרונה בראיית חשבון), כאשר עיקר בעיית הקשב והריכוז הם בתחום הלימודים. במידה ולאחר סיום לימודיו יתעורר קשיים גם בתחומים אחרים ייבדק מחדש ויוערכו מחדש אחוזי הנכות."

5.המערער הגיש תביעתו לקביעת דרגת נכות בחודש 11/13, ולפיכך הוועדות הרפואיות לעררים בחנו את ליקויו של המערער בהתאם לנוסח תקנות הנכות טרם כניסתן לתוקף של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), (תיקון), התשע"ד – 2014, ק"ת 7404 מיום 4.8.14.

6.טענות המערער:

א.הוועדה לא דנה במכלול ההשפעות של ההפרעה בחיי היום-יום, כי התעלמה מהאיבחונים השונים שהונחו בפניה שושי בהם כדי להצביע כי המערער סובל מהפרעה זו במשך שנים ולפיכך אין מקום קבוע כי הנכות היא זמנית בלבד.

ב.הוועדה לא בחנה את השפעת הליקוי על כושר התעסוקה והמצב החברתי כאמור בלשון פריט הליקוי ובמנותק מעיסוקו הנוכחי של המבוטח, וכאמור בחוזר הלשכה הרפואית של המשיב מס' 58 המחייב את רופאי הוועדות לבחון את חומרת ההפרעה על כושר העבודה וההתאמה הסוציאלית בהתאם לתוצאות הטיפול.

ג.קביעת הוועדה מובילה לתוצאה קשה של שלילת זכויות המבוטח לשיקום, שכן הוראות סעיפים 3 ו- 4 לחוק בשילוב תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז – 1956 קובעות כי זכאות לשיקום מותנית בקביעת דרגת נכות שאינה לזמן מוגבל ואינה דרגת נכות זמנית.

7.מנגד, טוען המשיב, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק-דין, נימקה את קביעתה בשאלת זמניות הנכות, וכי לא היתה מחויבת לדון בהשלכות ההפרעה על התעסוקה והמימד החברתי בהיעדר תלונות בתחומים אלה.