א.א. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.ארווין אובצ'רוב (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר באירוע מיום 13.7.2014 כתאונת עבודה.

2.במכתב מיום 15.9.2014 דחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק – "על פי סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, רואים כתאונת עבודה גם תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה של מבוטח ממעונו לעבודה, או מהעבודה למעונו, ועקב הליכתו או נסיעתו זו. אולם, אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, שאינן למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, על פי סעיף 81(א) לחוק, לא תחשב התאונה כתאונה בעבודה. מעיון בפרטי תביעתך עולה, כי התאונה הנ"ל אירעה תוך כדי נסיעתך ממעונך לאסוף את חברך ולא בדרך ממעונך לעבודה, כנדרש עפ"י סעיף 80 (1) לחוק. לחילופין, אף אם היית בדרך לעבודה ממעונך, סטייתך מהדרך המקובלת במטרה לאסוף את חברך ברחוב בלפור, לעניינך האישיים, ופגיעתך בעת הסטייה, מהווה סטיה של ממש. מטעמים אלה, לא ניתן לראות בתאונה זו תאונת עבודה".

3.ביום 30.12.2015 הגיש התובע את התביעה לבית הדין.

4.בתיק זה העידו, מטעם התביעה – התובע עצמו ומטעם ההגנה – איתי אברג'יל.

5.מחקירתו הראשית של התובע עולות העובדות כלהלן – 

א.במועדים הרלוונטיים לתביעה התובע עבד כמפעיל מכונות בחברת שטראוס (להלן – המפעל).

ב.האירוע התרחש בעת מלחמת צוק איתן (להלן – המבצע).

ג.העבודה במפעל נעשית בזוגות. בתקופת המבצע שותפו של התובע לעבודה לא עבד מאחר והוא היה צריך להשאר בבית ולהשגיח על בנו.

ד.במועד האירוע חברו של התובע התקשר אליו, אמר שחסרים מפעילים ושקראו לו להגיע לעבודה. אגב כך, ביקש הוא מהתובע כי יסיע אותו לעבודה, והתובע הסכים.

ה.בעבר התובע כבר הסיע את חברו לעבודה ולכן לא חש בצורך להתקשר למפעל ולבדוק זאת.

ו.המרחק בין ביתו של התובע לבית חברו הוא כקילומטר אחד.

ז.התובע וחברו היו צריכים להיות בשדרות בשעה 15:00, ולכן והתובע הגיע לבית חברו בשעה 14:20.

ח.בדיוק כאשר הגיע התובע לאסוף את חברו מביתו, נשמעה אזעקה. התובע יצא מהאוטו, רץ לכיוון הגדר ונפל. התובע חש כאבים אך אסף את חברו והמשיך לעבודה.