ב"ל 59542-07-12 ע' א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1. המחלוקת שבין הצדדים בהליך זה מתייחסת לשתי סוגיות:

האחת – נוגעת לפרשנותו ולאופן יישומו של סעיף 107 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) ולשאלה כיצד יש לקבוע את גובה המענק שיש לשלם לתובע עקב הכרה ב"החמרת מצב" שמקורה ב"מחלת מקצוע". זאת להבדיל מ"החמרת מצב" שמקורה ב"תאונת עבודה".

השניה – נוגעת לאופן קביעת "השכר הקובע" לצורך תשלום המענק ולשאלה: האם יש לשלם את המענק על בסיס השכר, כפי שהיה בעת קביעת דרגת הנכות לראשונה (וכשם שטוען הנתבע) או שמא על בסיס השכר כפי שהיה במועד בו הוגשה התביעה להחמרה שהתקבלה (כפי שטוען התובע).

2.התובע יליד 1945, הגיש ביום 1.9.02 תביעה בגין ליקויי שמיעה ופגיעתו הוכרה כפגיעה בעבודה מסוג "מחלת מקצוע". ביום 23.3.03 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון את נכותו הרפואית של התובע בשיעור 5%, החל מיום 1.2.99 כאשר התובע לא ערער על קביעה זו.

לאור זאת, שולם לתובע מענק בחודש 5.03, על בסיס שכר בגובה 53,228 ₪ ששיקף את גובה השכר הממוצע ששולם לו ברבע השנה שקדם למועד תחילת הנכות הרפואית קרי - על בסיס שכרו של התובע לחודשים 11.98, 12.98, ו – 1.99.

3.התובע הגיש ביום 13.6.10 תביעה "להחמרת מצב", לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 .

בעקבות הגשת התביעה וביום 21.8.11, קבעה ועדה רפואית לעררים לתובע נכות יציבה בשיעור של 14.5%, החל מיום 18.7.10, לאחר הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.

בעקבות קביעה זו שולם לתובע מענק חד פעמי בגובה 43 קצבאות, על בסיס השכר שעל פיו שולם לו המענק הראשון קרי - על בסיס שכרו כפי שהיה ברבע השנה שקדם למועד תחילת הנכות, כפי שזו נקבעה לראשונה (הכוונה לשכר ששולם לתובע בעבור החודשים 11.98, 12.98, ו – 1.99).

4.התובע טוען אפוא כי עקב ההחמרה במצבו, היה על הנתבע לשלם לו מענק בשיעור 70 קצבאות ולא - בשיעור של 43 קצבאות בלבד כפי ששולם בפועל. זאת לטענתו, לאור הוראות סעיף 107 (א) לחוק, כפי שעמדו בתוקפן במועד בו נקבעה דרגת הנכות לראשונה וכפי שהיה משולם - לו הייתה פגיעתו פועל יוצא של "תאונת עבודה" ולא של "מחלת מקצוע". זאת לטענתו לאור עקרונות השוויון. התובע הוסיף וטען כי היה על הנתבע לחשב את גובה המענק על בסיס שכרו העדכני ולא - על בסיס "שכרו ההיסטורי" עובר למועד תחילת הנכות, כפי שהיא נקבעה לראשונה.

5.אשר לדעתנו יאמר - כי נראה שאין צורך להכביר מילים על מנת לדחות את התביעה, בשים לב לכך שעמדת התובע בהליך זה אינה עולה לטעמנו בקנה אחד עם הוראות החוק ועם הפסיקה העקבית של בית הדין הארצי לעבודה בשתי הסוגיות שבמחלוקת וכפי שיוסבר להלן:

6.אשר לשיעור המענק לו זכאי נכה עבודה ששיעור נכותו נע בין 9% ל- 19% נקבע בסעיף 107 לחוק, כפי שתוקן בתיקון 61 שנכנס לתוקפו ביום 1.6.03 (להלן – התיקון או תיקון 61), במסגרת סעיף 58 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו (2004 התשס"ג - 2003 (להלן – חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל) לאמור: